ת"א 28045-06-19

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הפרת הסכם שכירות לשטח מסחרי המיועד לבית קפה בין התובעת, השוכרת, לבין הנתבעים 1 עד 4, המשכירים. השוכר טען כי המשכירים לא מסרו את השטח המסחרי במועד, דבר שהוביל להפרה יסודית של הסכם השכירות. השוכר תבע פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו, לרבות אובדן רווחים, הוצאות ישירות ושכר טרחת עורך דין. בית המשפט בחן את נסיבות השיהוי ומצא כי בעלי הדירות הפרו את ההסכם מן היסוד. בית המשפט קבע כי הנתבעים לא סיפקו הצדקה מספקת לאיחור במסירת השטח וכי לא עדכנו את השוכר על האיחור, דבר שהגדיל את נזקי השוכר. באשר לשאלת הנזקים, פסק בית המשפט לשוכר פיצוי בגין אובדן רווחים והוצאות ישירות שנגרמו עקב ההפרה. בית המשפט קיבל את עדותו של בא כוחו של הנתבע 5, בעל הזיכיון, כהערכה המדויקת ביותר של הנזקים, למרות חוסר הוודאות המובנה באומדן הרווחים העתידיים. בית המשפט החליט כי על השוכר לקבל פיצוי בגין שנה של אובדן רווחים והוצאות ישירות, שכללו את דמי הזיכיון, רכיבי הבנייה ושכר טרחת עורך דין. בנוסף, קבע בית המשפט כי על המשכירים, הנתבעים 1 עד 4, לשאת בהוצאות המשפט של ההליך כולו, לרבות שכר טרחת השוכר והוצאות המומחה. כמו כן חויבו לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 100 אלף שקל בתוספת מע"מ. התביעה נגד הנתבעת 5, בעלת הזיכיון, נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא כל הפרה של ההסכם מצידם. עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת על התנהלותם בהליך וקבע כי על הנתבעים 1 עד 4 לשאת בהוצאותיהם ובשכר טרחתם בשיעור מופחת. ככלל, פסק הדין העדיף את טענות השוכר, הטיל על נתבעים 1 עד 4 את האחריות להפרה והורה להם לפצות את השוכר על הנזקים שנגרמו לו.