בג"צ 7053/96

תקציר

בית המשפט הכריע בעתירה שערערה על אישור העלאת הארנונה (ארנונה) לנכסי תעשייה בחולון לשנים 1995 ו-1996. העותרות, חברות המחזיקות בנכסים תעשייתיים, טענו לחוסר סבירות ולפגמים פרוצדורליים בהחלטות שרי הפנים והאוצר. בית המשפט התייחס למספר סוגיות מרכזיות, ובהן הטענות בדבר שיהוי בהגשת העתירה והיעדר לכאורה של "נסיבות מיוחדות" המצדיקות את ההעלאה. העתירה לשנת 1995 נדחתה בשל עיכובים משמעותיים בהגשתם, שבית המשפט קבע כי עלולים לפגוע באינטרסים ציבוריים על ידי יצירת גירעונות תקציביים המשפיעים על השירותים העירוניים. לגבי העלייה של 1996 מצא בית המשפט את הליך האישור לגיטימי, וציין כי הנחיות פנימיות מתירות חריגות כאשר הן מוצדקות על ידי נסיבות רלוונטיות, כגון שמירה על משאבים כספיים נאותים לצרכי העירייה. גם טענת העותרים להפליה נדחתה, שכן שיעורי מס דיפרנציאליים על בסיס סוג הנכס אינם מהווים מטבעם יחס בלתי הוגן על פי החוקים והתקנות הקיימים. בית המשפט הדגיש את הצורך בגמישות בהנחיות המינהליות ולא מצא ראיות לכך שהשרים פעלו משיקולים זרים. תהליכי רגולציה ופרסום צווים נחשבו תואמים לדרישות החקיקה. בסופו של דבר, בית המשפט לא ראה אי-חוקיות מהותית המצדיקה את ביטול ההחלטות ודחה את העתירה, תוך חיוב העותרים בהוצאות המשפט של המשיבים.