ת"צ 5684-10-20

תקציר

מטרת הערעור היא לקבוע האם על המעסיקים לשאת בעלויות "שירותי ההפעלה" בתקופה שקדמה לתיקון 6 להסדר הפנסיוני. המערערים טוענים כי חובת המעבידים לטפל בביטוח פנסיוני במסגרת הסדר פנסיית חובה משמעה אחריות למשימות תפעוליות אלה. עם זאת, בית הדין קובע כי ההסדר לא הטיל חובות תפעוליות חדשות על המעסיקים. לפני תיקון 6 היו למעסיקים חובות מוגבלות בנוגע להעברת מידע, והמושג "שירותים תפעוליים" כהגדרתו בתיקון לא היה חלק מהמסגרת החוקית. תיקון 6, המחייב את המעסיקים לשאת בעלות הפעלת השירותים, מהווה שינוי משמעותי בחוק שלא ניתן להחיל אותו רטרואקטיבית. יתר על כן, בית הדין קובע כי האינטרס של המעסיקים בשירותים תפעוליים שיבטיחו את מימוש זכויותיהם הפנסיוניות של העובדים אינו עולה על האינטרס של העובדים בהם. פעולותיהם של מנהלי ההסדר במתן שירותים אלה לא הפרו כל חובת אמון או זהירות כלפי המערערים. כמו כן, אין כל ראיה לניגוד עניינים או חוסר תום לב מצד מנהלי ההסדר. חשוב לציין, כי המערערים לא הוכיחו כי נגרם להם נזק כלשהו שהמשיבים יכולים לפצות אותם. לבסוף, בית המשפט מציין כי קבוצת המערערים אינה הומוגנית, דבר המסבך עוד יותר את התביעה. מטעמים אלה, הערעור נדחה, והמערערים מחויבים במשותף לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.