ע"א 397/90

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת לטובת מושב (המשיב) נגד בעלי מסגרייה (המערערים), שייצרו משטחים פגומים עבור המושב. בית המשפט המחוזי הורה ליצרנים להשיב את מחיר הרכישה, אך המערערים טוענים כי שגה בית המשפט בפרשנות הסכם המכר, וכי נטל ההוכחה היה צריך להיות על המשיב. שופטת בית המשפט העליון דורנר, השופט לוין והשופט בך מסכימים כי פרשנותו של בית המשפט המחוזי להסכם, שמשמעותה כושר העמסה של תשעה טון, הייתה סבירה, וכי טענת היצרנים כי המשטחים קרסו עקב עומס יתר אינה משכנעת. עוד מסכימים השופטים כי שיעור הריבית שקבע בית המשפט המחוזי סביר, שכן הוא פוטר את היצרנים מתשלום ריבית עבור תקופה שבה ניסו היצרנים לתקן את הבעיה. עם זאת, יש לחשב את שיעור הריבית ממועד התשלום, עם הפרשי הצמדה על פי חוק. מאחר שהמשיבה לא הגישה ערעור שכנגד, שיעור הריבית לא יעלה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לבסוף, מסכימים השופטים כי שכר טרחת עורך הדין שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי הוא סביר. לפיכך, הערעור נדחה, והיצרנים נדרשים לשלם הוצאות משפט בסך 15,000 ₪, בצירוף מחיר הרכישה שהוחזר, ריבית והפרשי הצמדה שחושבו החל מיום 14.8.1978, ובלבד שלא יעלה על סכום פסק דינו של בית המשפט המחוזי.