ת"א 17784-02-20

תקציר

השופט פסק לטובת הנתבעים כי התביעה נגדם נדחית מחמת התיישנות. התביעה מתייחסת לאירועים שהתרחשו בשנת 2007, והתביעה, שהוגשה בשנת 2020, חרגה מתקופת ההתיישנות בת שבע השנים לתביעות בתיקים שאינם מקרקעין, כפי שנקבע בחוק ההתיישנות. הנתבעים העלו את טענת ההתיישנות בכתב ההגנה הראשון שלהם ובבקשה מקבילה לדחיית התביעה, שלא נדונה בשל אירועים פרוצדורליים. השופט שקל את טענת התובע כי הנתבעים החמיצו הזדמנות ראשונה להעלות את תקופת ההתיישנות בשתי בקשות קודמות ודחה אותה, שכן בקשות אלה ביקשו רק לעכב את הדיון עד שהתובע יעמוד בתנאים מסוימים. השופטת דחתה גם את טענות התובע כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות באופן שונה, בשל תביעה קודמת הקשורה לאותם אירועים, אשר נדחתה משום שהתובע לא שילם את שכר הטרחה הנדרש. לדברי השופט, דחיית התביעה הקודמת בשל אי תשלום אינה מאריכה את תקופת ההתיישנות. יתר על כן, גם אם היו מתעלמים מהתקופה שבין הגשת התביעה הראשונה ועד לדחייתה, עדיין הייתה נחשבת התביעה הנוכחית, שהוגשה למעלה מ-13 שנים לאחר הגשת עילת התביעה, כמיושנת. השופטת התייחסה גם להליכים משפטיים קודמים רבים של התובעת והדגישה כי האינטרס הציבורי בהקצאת משאבים שיפוטית יעילה נפגע מריבוי הליכים ללא תוצאות. לבסוף, השופטת שקלה ודחתה את התנגדות התובע לכך שבקשת הנתבעים תחרוג ממספר העמודים המותר, וראתה בכך עניין טכני. בהתחשב בנסיבות ההליך, השופט הורה לתובע לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ לעורכי הדין של הנתבעים. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 10.7.2023.