בש"פ 8406/12

תקציר

הכרעת הדין כרוכה בערעור על זכותו של נאשם לעיין בחומר חקירה לצורך הכנת הגנתו בתיק פלילי. בית המשפט קיבל חלקית את הערעור, והתמקד בפרשנות מהו "חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחוק, המוגדר באופן רחב כמסייע לנאשם במשפט הוגן. עם זאת, לפרשנות רחבה זו יש גבולות, כאשר מבחן הרלוונטיות מוחל על פסילת ראיות רלוונטיות שוליות. בית המשפט דחה שתיים מטענות המערער. הראשונה, בנוגע לעברו הפלילי של עד צד שלישי (אביו של א') ורישומי שיחות טלפון, הוגדרה כ"מסע דיג" ולא הכרחי לצורך הכנת ההגנה, תוך כיבוד הזכות לפרטיות של העד. השנייה, על מועדי חופשתו של המנוח ממכון גמילה מסמים, נמצאה לא רלוונטית שכן המנוח נע בחופשיות ומידע זה לא היה צפוי לסייע להגנה. עם זאת, בית המשפט החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי בטענה השלישית, הנוגעת לגישה לתיקו הפלילי של המנוח. המערער טען כי מידע זה יכול לסתור טענות בדבר אופיו של המנוח. בית המשפט הכיר ברלוונטיות הפוטנציאלית אך הדגיש את המורכבות בהערכת עברו של המנוח, והדגיש את הצורך להתחשב בצנעת המשפחה ואת חוסר יכולתו של המנוח להציג את הצד שלו עקב מותו. בית המשפט המחוזי מונחה לשקול מחדש את הרלוונטיות של מידע זה ולאסוף מידע פוטנציאלי מבני משפחה המושפעים מחשיפתו. לאחר בדיקה זו, ניתן יהיה להגיש ערעור נוסף. פסק הדין מדגיש את האיזון העדין בהליך הפלילי בין הזכות להגנה הוגנת לבין ההגנה על הפרטיות.