בש"פ 10916/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בערעור על מעצרו של אדם, הממתין להחלטה על הסגרתו לארה"ב. המערער, שעלה לישראל בשנת 2000 ושינה את שמו בשנת 2004, מבוקש במדינת אורגון בגין התעללות מינית בקטינים והפרת תנאי פיקוח. בשנת 1997 הודה המערער בשני אישומים של התעללות מינית ונגזרו עליו 120 ימי מאסר בפועל ו-10 שנות מאסר על תנאי בגין כל הרשעה. לתיק היסטוריה ארוכה, כולל ערעורים לערכאות גבוהות יותר באורגון ובארה"ב, הקשורים לגזר הדין ולהליכי ההסגרה. בית המשפט המחוזי בירושלים הורה על מעצרו של המערער עד לקבלת החלטת ההסגרה, בנימוק של חשש לבריאותו ולסכנת בריחה. בערעור נטען כי מצבו הבריאותי של המערער הידרדר במעצר וכי הערכאה הנמוכה יותר התעלמה מחוות דעת מומחים שהגיש המערער. עוד נטען כי המערער אינו מהווה סכנה, שכן העבירות בוצעו לפני למעלה מעשור, ומאז לא הוגש נגדו כתב אישום ואף לא נמלט. עם זאת, המדינה טוענת כי צרכיו הרפואיים של המערער מסופקים וכי עברו של התעללות מינית בקטינים, לצד סכנת הבריחה, מצדיקים את המשך מעצרו. יש גם את עניין צו המעצר ובקשת ההסגרה מארה"ב. השופט, לאחר ששקל את הטיעונים ובחן את הראיות הרפואיות, החליט שלא להיעתר לערעור. צו המעצר עומד בעינו, בעיקר בשל סכנת הבריחה וחומרת העבירות. השופט מתייחס גם לסוגיה הרפואית, ומציין כי נראה כי מצבו הבריאותי של המערער משביע רצון וכי יש להביא כל חשש לידיעת שירות בתי הסוהר. ההחלטה מתבססת על נסיבותיו הספציפיות של המקרה, מתוך הבנה כי המערער יכול להגיש בקשה מחודשת לעיון חוזר אם יחולו שינויים במצבו הבריאותי או בהתקדמות הליכי ההסגרה.