ע"א 2790/93

תקציר

במקרה היסטורי של הפרת זכויות יוצרים, עסק בית המשפט העליון בפרסום בלתי מורשה של טקסט מפוענח של פרופ' אלישע קימרון, שמקורו בספרי התורה "מעכל מעשה" שנמצאו במערות קומראן. במשך 11 שנים שיחזר קימרון טקסט המורכב מפענוח ופרשנויות מקוריות לקטעים העתיקים. לפני שקימרון פרסם את עבודתו, הוציא הרשל שנקס ספר המכיל את הטקסט ללא הסכמה, ובו צילומים ונספחים של המגילות המשוחזרות, אך לא כולל את שמו של קימרון. בית המשפט אישר את זכויות היוצרים של קימרון, והכיר ביצירתו כמקורית ויצירתית, ובכך הצדיק הגנה על פי חוק זכויות יוצרים. פסק הדין הכיר בטקסט כ"יצירה ספרותית" העומדת בסטנדרטים של מקוריות בשל המאמץ האינטלקטואלי והיצירתי הניכר הכרוך בכך. מעשיו של שנקס נחשבו להפרת זכויות יוצרים, שכן הוא פרסם את הטקסט ללא רשותו של קימרון והתעלם מזכויותיו המוסריות בכך שלא הכיר בו. יתר על כן, בית המשפט דחה את הטענות כי הגנות של פרקטיקה אקדמית או "יחס הוגן" מצדיקות את הפרסום, וציין כי שנקס עקף ביודעין הנחיות אתיות במחקר אקדמי. עוד נקבע כי העורכים, שהיו מודעים להפרתו של שנקס אך לא התנגדו, חלקו באחריות להפרת זכויות היוצרים. בית המשפט אישר את פסק הדין המחוזי למתן צו מניעה קבוע נגד הפצת הספר, פסק לקימרון פיצויים ללא צורך בהוכחות, ועמד על זכויותיו המוסריות המזכות אותו בפיצוי בגין עוגמת נפש. פסק הדין איזן באופן אסטרטגי בין זכויות קניין רוחני לבין האינטרס הציבורי, אישר את חשיבות היושרה האקדמית והגן על מאמצים אקדמיים וחדשנות. ערעוריהם של שנקס והעורכים נדחו, וערעורו הנגדי החלקי של קימרון התקבל, והעניק לו צו החזרה לחומרים המפרים.