פר"ק 5246-07-18

תקציר

התיק נסוב סביב ערבות בנקאית שהונפקה להבטחת השלמת פרויקט בנייה. הערבות ניתנה לבר אמנה, שכונתה בהסכם הרלוונטי "המזמין", על ידי חברה שכונתה "הקבלן". אין ויכוח על כך שמדובר בערבות בנקאית אוטונומית, שעל פי הפסיקה כפופים לה שני עקרונות: עקרון העצמאות ועקרון ההתאמה. עקרון העצמאות מנתק את הערבות מהעסקה הבסיסית בה היא תומכת, ומבטיח כי המוטב יוכל לממש את הערבות בהתקיים התנאים שצוינו, בנפרד מכל מחלוקת חוזית. עקרון ההתאמה מחייב כי המסמכים המוצגים לבנק לפירעון יתאימו לאלה המפורטים בערבות. בית המשפט מכיר בנסיבות חריגות בהן הוא עשוי להתערב באוטונומיה של ערבות בנקאית, דהיינו, תרמית מצד המוטב או "נסיבות מיוחדות" כגון התנהגות שרירותית או חוסר תום לב מצד המוטב. עם זאת, אלה אינם חלים במקרה זה. בהתייחס לעקרון ההתאמה, הערבות הנדונה קובעת כי מדובר ב"ערבות ביצוע לפרויקט". בר אמנה טוענת כי מדובר בערבות בדיקה כהגדרתה בהסכם, אותה ניתן לתבוע במקרה של אי תיקון ליקויים. הבנק, לעומת זאת, גורס כי הערבות היא ערבות ביצוע המבטיחה את התחייבויות הקבלן על פי ההסכם. השופט מצדד בפרשנותו של הבנק וקובע כי טענתו של בר אמנה גולשת לעסקה הבסיסית וכי הערבות, המכונה בהסכם "ערבות שיקים", נבדלת בבירור מערבות הבדיקה המפורטת בה. עוד מדגישה השופטת כי עקרון ההתאמה מגן הן על מבקש הערבות והן על האינטרסים של הבנק. לכן, בהיעדר התאמה מתאימה, מוצדק הבנק לסרב לפרוע את הערבות הבנקאית האוטונומית לבר אמנה. כתוצאה מכך, בקשת המפרק הזמני, בהתאם לעמדת הבנק, מתקבלת. בר אמנה חויב לשלם הוצאות ושכר טרחה בסך 7,000 שקל הן למפרק הזמני והן לבנק.