רמ"ש 2102-03-12

תקציר

השופט החליט לדחות את הבקשה על סמך תקנה 407(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הבקשה עסקה בהסדרי ראייה של הנכדים על ידי הסבים והסבתות ובני המשפחה המורחבת האחרים. המבקשים טענו כי למשיבים אין מעמד חוקי לתבוע זכויות ביקור, שעל בית המשפט לדחות על הסף. עם זאת, השופט קבע כי זכותם של המשיבים, ובמיוחד של הסבתא שבעבר היה לה קשר כלשהו עם הקטינים, לנסות ולהוכיח כי טובת הקטינים תשרת באמצעות הענקת זכויות ביקור, מה גם שהחלטת בית משפט קמא לא סגרה את הדלת בפני אפשרות זו והכירה בנזק הפוטנציאלי של ניתוק הקשר לחלוטין. השופט הדגיש כי זכותם של ההורים להחליט מה טוב לילדיהם היא בעלת חשיבות עליונה וכי על בית המשפט להעניק זכויות התערבות בלבד למשפחה המורחבת. זאת ועוד, בחרה השופטת שלא להתייחס בשלב זה לסוגיית זכותם של יתר המשיבים לתבוע, והשאירה אותה לפסק הדין הסופי, שכן גם בית משפט קמא לא בירר את מעמדם. לפיכך, הבקשה לדחייה מיידית נדחתה, והעניין יישאר תלוי ועומד. ההחלטה התקבלה ללא צו להוצאות, והשופטת ציינה את דחיפות בירור מצבם של הקטינים.