ע"פ 6460/12

תקציר

עיקר טענתו של הערעור נסובה סביב זיהויו של המערער במסדר זיהוי ומהימנותה של המתלוננת, אשר לטענת המערער אין ליתן להן כל משקל. בית המשפט דוחה טענות אלה וקובע כי הליך הזיהוי ועדותה של המתלוננת אכן מהימנים. בית המשפט מכיר בסיכון הגלום בטעות בזיהוי, אך מוצא כי נסיבות האירוע – לרבות העיתוי, התנהגותו של המערער והראיות הנוספות – מקימות תשתית מוצקה להרשעת המערער. השופטת מציינת כי טענות המערער בדבר סתירות ואי דיוקים בעדות המתלונן אינן משכנעות וחסרות משמעות. בהמשך לראיות הנסיבתיות, דן בית המשפט בעדויותיהם של שני שוטרים, סמ"ר מוטי טל וייש דהן, שהגיעו למקום בו נמצא הרכב הגנוב. דו"חות השוטרים מציבים את המערער בזירה ומציינים את התנהגותו החשודה, יחד עם שני חשודים נוספים. השופט מתייחס לטענות הסנגור ומסביר כי נוכחותו של המערער בזירה זמן קצר לאחר השוד, בשילוב התנהגותו והתנהגותם של יתר החשודים, מרמזת מאוד על מעורבותו באירוע. השופט דוחה גם את טענת המערער כי שגה בית משפט קמא ביישומה של דוקטרינת "ההחזקה התכופה", ומסביר כי הדוקטרינה הופעלה באופן אינפרנציאלי. השופט מוסיף ובוחן את עדויותיהם של שני החשודים האחרים, עלי עלוש ואיימן חמידה, שהיו עם המערער בזירה. השופט מצביע על הסתירות בדברי המערער ובעדויותיו בנוגע ליחסיו עם חשודים אלה. הערכתו של בית המשפט המחוזי את הראיות הנוספות הללו תומכת בטענת התביעה, המושפעת ממהימנות הליך הזיהוי ומעדותה של המתלוננת. השופט מדגיש את הכבוד שניתן לשיקול דעתו של בית משפט קמא בהערכת מהימנות העדים ואינו מוצא עילה להתערב בממצאיו. השופט מתייחס גם לטענות המערער בדבר מחדלי חקירה, ומכיר בהם ככשלים של ממש, אך בסופו של דבר מוצא כי אין בהם די כדי לזכות את המערער. הראיות שהוצגו נחשבות מספיקות להוכחת אשמתו של המערער מעבר לספק סביר. מאחר שלא הוצגו טיעונים לעונש, גם בית המשפט מוצא את העונש סביר ועומד בסף. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ופסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר מתקבל. השופט מלצר והשופטת ד' ברק-ארז מסכימים עם ההחלטה.