ע"א 5/49

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה לפינוי דירה של דייר בישראל. השוכר, אברהם לובלין, שכר דירה בחיפה ממשה ושרה פרידמן. רק שמו של אברהם הופיע בחוזה, אך היה ברור שגם משפחתו תגור שם. לאחר נישואיו עברה אשתו של אברהם לגור בדירה, ומאוחר יותר, לאחר לידת בתם, מצא אברהם דירה גדולה יותר ועזב את המקום, כשהוא משאיר מאחור את משפחתו. בני הזוג פרידמן דרשו מאברהם לפנות את הדירה, מה שהוביל לסכסוך משפטי. הערכאות הנמוכות יותר פסקו לטובת בני הזוג פרידמן, אך אברהם ערער לבית המשפט המחוזי בחיפה, שאישר את צו הפינוי. על פסק דין זה הוגש ערעור נוסף לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי השופט זילברג, קבע כי דייר שאינו מחזיק במושכר אינו זוכה להגנה משפטית אלא אם הדירה הושכרה מלכתחילה לשימושם של אחרים, ובפרט בני משפחה. מאחר והדירה הושכרה לשימוש משותף, בחן בית המשפט את כוונת הצדדים ומצא כי למשכירים לא הייתה העדפה לשוכר ספציפי והם היו אדישים למי שחתום על החוזה. הדבר הצביע על הזדהות חזקה בין אברהם לבין אביו, בעל הדירה בפועל. כך, למרות שאברהם כבר לא התגורר בדירה, הוא עדיין נחשב כבעל חוזה השכירות, המזכה אותו בהגנה משפטית כל עוד הוא עומד בתנאי השכירות. פסקי הדין הקודמים בוטלו, ובני הזוג פרידמן חויבו בהוצאות המשפט בכל שלוש הערכאות.