פ"א 1133-12-19

תקציר

המערער במקרה זה הורשע בעבירה על סעיף 5(א) לחוק עזר מסוים, האוסר על חניה במקום בו החניה אסורה על ידי ראש העיר ומסומנת בתמרור. העבירה נחשבת לעבירה של "אחריות קפידה", כלומר התביעה רק צריכה להוכיח את קיומו של היסוד העובדתי מבלי להוכיח כוונה פלילית או רשלנות. המערערים טענו כי הם מואשמים בעבירה שונה מזו הנזכרת בכתב האישום, אך השופט דחה טענה זו וקבע כי בכתב האישום צוין במפורש כי מדובר בעבירה של חניה במקום אסור. עוד קבע השופט כי הוכח היסוד העובדתי של העבירה, שכן רכבו של המערער אכן חנה במקום המסומן באבני שפה אדומות ולבנות, דבר המעיד על חניה אסורה. זאת ועוד, המערערים לא הצליחו לבסס הגנה מפני אחריות פלילית, שכן הם לא פעלו ללא מחשבה פלילית או רשלנות ולא עשו כל שניתן כדי למנוע את העבירה. השופט שקל את טענות המערער בדבר חסימת הכניסה למפעל, המוקד ואכיפה בררנית, אך מצא אותן אינן רלוונטיות, שכן הן אינן מזכות את המערער מהעבירה. השופט דחה את הערעור ואישר את הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט קמא, תוך שהוא מבטל גם את עיכוב ביצוע גזר הדין. עם זאת, בהתחשב בנסיבות, התירה השופטת למערער עד ליום 15.5.2020 לשלם את הקנס בערכו המקורי.