רע"א 12678-04-23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור. המבקש ביקש לערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר בתובענה בגין הטרדה, משני טעמים: האחד, כי שגה בית המשפט הנמוך בכך שלא איפשר להם להגיש חוות דעת מומחה נוספת, ושנית, כי היה על הערכאה הנמוכה יותר להעביר את התביעה לבית משפט אחר, בית המשפט המחוזי, מן הטעם שהפיצוי המבוקש היה מעבר לגבולותיו הכספיים של בית המשפט בו הוגשה התביעה במקור, בית משפט השלום. התשובה מפרטת בפירוט את ההליכים בערכאה הנמוכה יותר, מכירה בשיקול הדעת הרחב של בית משפט קמא בעניינים פרוצדורליים, וטוענת כי ההחלטות שלא לאפשר את הראיה הנוספת ולא להעביר את התביעה היו סבירות ולא עלו כדי עיוות דין. בסוגיית ראיות המומחה, התשובה מציינת כי חוות הדעת אינה רלוונטית וחלקית, ולא תסייע למבקש לנהל את תביעתו. באשר לבקשה להעברת התביעה, מציינת התשובה את השיהוי הניכר בבקשת המבקש, וטוענת כי הסכומים המבוקשים על ידי המבקש לא היו מוצדקים דיים, במיוחד נוכח חוות הדעת הנוגדת שהציגה ההגנה, וגילו של המבקש והשפעתה של תאונת דרכים נפרדת על יכולתו לתבוע פיצויים מסוימים. מסקנת התשובה היא כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, ומורה למבקש לכסות את הוצאות המשיבים, כאשר יתרת הפיקדון תוחזר למבקש.