בג"צ 7443/03

תקציר

פסק הדין מתייחס לשתי עתירות שהוגשו לבתי המשפט בישראל בנושא מתן חינוך מיוחד לילדים עם צרכים מיוחדים. העתירה הראשונה, שהוגשה על ידי האגודה לילדים עם תסמונת דאון והורים נוספים, ביקשה לחייב את המדינה לספק חינוך מיוחד חינם לילדים עם צרכים מיוחדים שנמצאו מתאימים להשתלבות בבתי ספר רגילים. נמצא כי המדינה מפלה ילדים אלה בכך שאינה מספקת להם גישה שווה לחינוך. בית המשפט פסק לטובת העותרים, קבע כי על המדינה לספק חינוך מיוחד חינם לילדים משלבים, ונתן למדינה מועד אחרון ליישום פסק הדין. בעקבות פסק הדין התקבל תיקון לחוק החינוך המיוחד, שמטרתו לתת מענה לסוגיה. עם זאת, התיקון לא יושם, מה שהוביל להגשת עתירה שנייה. בעתירה זו נטען כי המדינה אינה מתקצבת חינוך ילדים משולבים. בית המשפט שב ופסק לטובת העותרים, בקובעו כי שיקול דעתה של המדינה בתקצוב החינוך המיוחד מוגבל וכי כל הילדים, לרבות בעלי צרכים מיוחדים, זכאים לחינוך בסיסי חינם. המדינה נדרשה לממן את הסיוע הדרוש לילדים אלה. למרות פסיקות אלה, הורים לילדים עם צרכים מיוחדים דיווחו כי מצבם לא השתפר וכי האפליה נמשכת. הדבר הוביל לשתי העתירות הנדונות. בית המשפט, שהכיר בקשר ההדדי בין ההחלטות בדבר התאמתו של ילד לשילוב והמשאבים הנדרשים לכך, הורה כי קביעת הזכאות לסיוע תיעשה על ידי ועדת שילוב בית ספרית. זאת, כדי להבטיח שהילדים יקבלו את השירותים הדרושים לשילובם וכדי למנוע מהם את הצורך ללמוד במוסדות יקרים יותר לחינוך מיוחד. בית המשפט התייחס גם לחששות המדינה מאילוצים תקציביים והורה כי הסכום הנוסף המוקצה לחינוך המיוחד ישמש להבטחת חלוקה שוויונית וגיבוש קריטריונים מקיפים לקביעת הסיוע. השופטים הביעו תקווה כי פסיקותיהם הקודמות והמימון הנוסף יתייחסו סוף סוף לסוגיה. עם זאת, כדי להבטיח בהירות, בית המשפט הפך את הוראתו למוחלטת, וקבע כי החל משנת הלימודים 2005-2006 תקבע הוועדה לשילוב בתי ספר את הזכאות לסיוע. כמו כן חויבה המדינה לכסות את הוצאות העותרים.