ע"ש 93/93

תקציר

פסק הדין הוא פסק דין שניתן על ידי בית המשפט בישראל בנוגע לערעור של נישום על החלטת מנהל מס ערך מוסף (מע"מ) לשלול ממנו ניכויי מס על סמך חשבוניות חשודות. בית המשפט בוחן בעיקר את תוקפן האובייקטיבי של חשבוניות אלה ואת העסקאות שמאחוריהן. מסקנתה היא כי המשיב, מנהל מע"מ, לא הצליח להוכיח די הצורך את היעדרן של עסקאות ממשיות התואמות את החשבוניות. בית המשפט נוקט משנה זהירות בבואו לשקול הודעות בכתב שהגיש המשיב ובהן הצהרות של ספקי חשבוניות, שכן אנשים אלה לא נכחו בבית המשפט לחקירה נגדית. יצוין כי חלק מאנשים אלה מתגוררים בשטחים וייתכן שהתבטאויותיהם הושפעו מנסיבותיהם. פסק הדין מתמקד במספר חשבוניות מרכזיות. נמצא כי העד המרכזי, מוריס סיהו, ששמו הופיע על 39 חשבוניות בסך כולל של 368,248 שקל, לא היה שותף אמין שכן תרומתו היחידה הייתה המצאת פנקסי חשבוניות. לפיכך, חשבוניות אלה אינן תקפות מבחינה משפטית, והערעור עליהן נדחה. באשר ל-111 חשבוניות על שמו של שאול מימון, מציין בית המשפט את הקושי להסתמך על הודעותיו, שכן הוא לא התייצב בבית המשפט לחקירה נגדית. בעוד הודאתו במשפט פלילי דומה תומכת בדבריו, תצהירו של המערער סותר זאת. ללא בירור נוסף, בית המשפט אינו יכול לקבוע את תוקפן של חשבוניות אלה, ולכן הערעור מתקבל. בגין שתי חשבוניות אלקטרה בסך 36,731 ₪, שנטען על ידי המשיב כי הן "מזויפות", מוצא בית המשפט כי טענת הזיוף לא הוכחה ומקבל את הערעור. לגבי 14 חשבוניות על שמו של ג'יהאד אל-רוף וחשבונית אחת על שמו של גלאל אל-רוף, מציין בית המשפט כי היעדר עדים רלוונטיים מונע הסקת מסקנה ולכן הערעור מתקבל. כך גם לגבי חשבוניות אחרות, בהן סבור בית המשפט כי אין זה בטוח להסתמך על הודעות המשיב. ככלל, הערעור מתקבל בחלקו ונדחה בחלקו. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.