ת"א 1277/01

תקציר

בין התובעים לחברה הייתה מחלוקת על משמעותו של "רווח קבלני מקובל" ושיעורו, שהיה רלוונטי לקביעת שכר התובעים. התובעים טענו כי יש לחשב אותו על בסיס סך הכנסות החברה, כולל מע"מ, שנעו בין 25% ל-30%, ואילו החברה טענה כי יש לחשב אותו לאחר ניכוי הוצאות שונות, לרבות הוצאות מימון, הנהלה וכלליות, והתוצאה היא שולי רווח נמוכים בהרבה. בית המשפט נדרש להכריע מהו שיעור הרווח הקבלני הראוי, האם יש לכלול מע"מ בחישוב ומהי שיטת השבת הסכומים המגיעים לתובעים. בית המשפט מצא כי המשמעות המיועדת של "רווח קבלני מקובל" היא הרווח הנקי שהרוויחה החברה כקבלן וכיזם, לאחר ניכוי הוצאות מימון ותקורה. בית המשפט העדיף את חוות הדעת של מומחי החברה, שהציגו ראייה כוללת של שיעור הרווח הקבלני המקובל, וקבע אותו על 8% לתקופה הרלוונטית. בית המשפט החליט כי אין לכלול מע"מ בחישוב, שכן מדובר במס שנגבה מטעם רשויות המס. התובעים היו זכאים לאחוז מרווחי החברה כשכר טרחה, אשר חושבו על בסיס התעריפים המוסכמים. לבסוף, קבע בית המשפט את הסכום המגיע לתובעים, שכלל הפרשי הצמדה וריבית, והורה לכל צד לשאת בהוצאותיו.