ת"א 74535-11-20

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגישה עורכת דין, עו"ד עידית שינו, נגד עורכת דין אחרת, בטענה כי הנתבע פרסם תשעה מקרים של לשון הרע נגדה בפייסבוק. הדיון על האחריות הופרד מהדיון על הנזק. בהחלטה הקודמת פסק בית המשפט לטובת התובע בשלושה מתוך תשעת הפרסומים, ומצא את הנתבע אשם בלשון הרע. בפרסום הראשון ("פרסום 1") נטען כי התובעת נחקרה במשטרה בנוגע לאירוע סחיטה שהתרחש במשרדה. בית המשפט קבע כי הנתבע אכן הוכיח כי התובעת נחקרה במשטרה וכי התרחש אירוע סחיטה במשרדה, אך הוא לא הוכיח כי נכחה בעת הסחיטה עצמה. הפרסום יוחס גם לשותפות התובעת במועדון חשפנות, דבר שהנתבעת לא הצליחה להוכיח. בית המשפט שקל את חומרת לשון הרע, היקף הפרסום, הכוונה לפגוע וההשפעה על שמו הטוב של התובע. כן נלקחו בחשבון היעדר התנצלות מצד הנתבעת והתנהלות התובעת לאחר הפרסום. בית המשפט החליט לפצות את התובע בסכום של 20,000 ₪ בגין פרסום זה. בפרסום השני ("פרסום 2") נכתב כי קיים חרם על התובעת, כי היא "חצתה את הקווים" של ייצוג משפטי, וכי עורכי דין בכירים הזהירו מפני העסקתה. הוא כלל גם הערות משפילות על הופעתו של התובע. בית המשפט מצא פרסום זה חמור ביותר, מה גם שהנתבע, אף הוא עורך דין, טען כי התובע ביצע עבירות פליליות. נשקלו חומרת לשון הרע, היקפה, כוונתה לפגוע והשפעתה על התובע. בדומה לפרסום 1, גם היעדר התנצלות והתנהלות התובעת נלקחו בחשבון. התובע קיבל פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין פרסום זה. הפרסום השלישי ("פרסום 3") חזר על טענת שותפותה של התובעת במועדון חשפנות, ותיאר אותו כמקום ל"עבריינים וסוטי מין". בית המשפט בחן את חומרת לשון הרע, היקפה, הכוונה העומדת מאחוריה והשפעותיה על התובע, ופסק לתובע פיצויים בסך 10,000 ₪. התובע טען גם בעילות משפטיות נוספות, לרבות חוק עוולות מסחריות וחוק הגנת הפרטיות, אך חלק מהתביעות הללו היו מיותרות או נזנחו. העילות לפי חוק עוולות מסחריות נדחו, שכן לשון הרע לא פורסמה בהקשר של תחרות עסקית. בסך הכל הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך 60,000 ₪. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאות משפטם, שכן התובעת זכתה בפחות מ-15% מהסכום הנתבע. עם זאת, הנתבעת חויבה לפצות את התובעת בגין חלק רלוונטי מהוצאותיה המשפטיות, בסך של 1500 ₪.