ע"א 4768/15

תקציר

מטרת הערעור היא לקבוע את הבעלות באופציית מכר בעקבות עסקת שעבוד. המערער, בן דב, טען כי החברה הקצתה את האופציה לבנק באמצעות שעבוד, ובכך העבירה את הבעלות לבנק. המשיבים, לרבות הבנק, טענו כי האופציה נותרה בידי החברה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, ובן דב ערער. פסק דינה של השופטת חיות דוחה את הערעור ומסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי. חיות מבהירה את מהות המחלוקת בנוגע לפרשנות עסקת המשכון בין החברה לבנק. על פי קריטריונים אובייקטיביים, העסקה היא משכון, כאשר החברה שומרת על הבעלות באופציה, והבנק מחזיק בשעבוד עליה כבטוחה. כך עולה ממסמכי העסקה, ובפרט בשטר השעבוד, הקובע במפורש כי הזכויות המשועבדות נותרו רכושה היחיד של החברה. התנהלות הצדדים לאחר העסקה מוכיחה עוד כי האופציה תמיד טופלה כזכות של החברה. בנוסף, האופציה מומשה בהסכמת הבנק, תוך החלפת השעבוד בכספים שהתקבלו. משכך, נדחות טענותיו של בן דב, שהתבססו על ההנחה כי הבנק הוא בעל האופציה. כמו כן, חיות מסכימה עם ממצאי בית המשפט המחוזי ביחס לשתי הטענות הנוספות שהעלה בן דב בדבר אופן מימוש השעבוד ותביעות הקיזוז כנגד החברה, שהובילו לביטולן. נוכח חוסר הצדק בערעור, מציעה השופטת חיות כי בן דב יישא בהוצאות ובשכר הטרחה של הערעור. השופטים עמית וברון מסכימים עם פסק דינה של חיות ועם התוצאה.