ע"א 1900/96

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת צוואתה של המנוחה בלאנש אביגדור מדגיש את פרשנות הטקסט המשפטי הנוגע להקמת הקדש ציבורי. בתחילה הורתה אביגדור כי כספים מחשבונה בבנק לאומי בסניף ארלוזורוב בתל אביב ישמשו להקמת קרן מלגות ליתומי צה"ל. עם זאת, לפני מותה העבירה את חשבונה לסניף כיכר המדינה. השאלה המרכזית הייתה האם ניתן להקים את הנאמנות מקרנות בסניף החדש. בית המשפט המחוזי קבע כי הנאמנות צריכה לחול על הכספים בסניף החדש, ופירש את כוונתו של אביגדור כרצון להיטיב עם יתומי צה"ל. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, והדגיש את חשיבות כוונת המצווה על פני הניסוח המילולי של הצוואה. בית המשפט שקל דוקטרינות פרשניות שונות מעבר להיקפה הצר של לשון הצוואה, כגון משמעות משתמעת, השלמת חסר, ביצוע משוער ותיאוריות החלפה. נקבע כי העברת הכספים על ידי המנוחה לא נועדה להחריגם ממטרות ההקדש שלה, ולכן ניתן היה לממן את הנאמנות בכספים בסניף החדש. פרשנות מרחיבה זו נועדה לכבד את כוונת העל של המנוח לסייע ליתומי צה"ל, ולהמחיש כיצד פרשנות משפטית עשויה להתאים את עצמה כך שתקיף את רצונו של המצווה אף מעבר ללשונה המפורשת של הצוואה. הערעור נדחה, מה שחייב את הקמת הנאמנות מהכספים שהועברו.