ה"פ 11492-12-13

תקציר

התיק סובב סביב דירה שנויה במחלוקת בבעלות שני משיבים, כאשר אחת המשיבות טוענת לבעלות בלעדית בשל הסכם חלוקת רכוש עם בעלה לשעבר לאחר גירושיהם. הבנק, שהלווה כסף לבעל לשעבר, ביקש לתבוע את מחצית הדירה באמצעות עיקול כדי להסדיר את חובו. השאלה המרכזית הייתה האם העיקול של הבנק קיבל קדימות על פני הסכם חלוקת הרכוש. בית המשפט פסק לטובת המשיב וקבע כי ההסכם בין המשיבים היה בתום לב ולא ניסיון להונות נושים. כמו כן, הבנק לא הצליח להוכיח כי הסתמך על הרישום הרשמי של הבעלות בדירה בעת מתן ההלוואה, ובכך לא הוכיח תום לב. בפסק הדין הודגש כי זכותו של המשיב בדירה גוברת על טענת הבנק המבוססת על העיקול. קריטי להחלטה זו היה הקביעה כי הסכם ההפרדה נעשה בתום לב, וחוסר יכולתו של הבנק לבסס הסתמכות על מעמד הרישום הרשמי. כתוצאה מכך, ביטל בית המשפט את עיקול הבנק על הדירה, ובכך למעשה חיזק את בעלותו הבלעדית של המשיב. כל צד היה אחראי לשכר הטרחה שלו.