ת"א 35220-12-22

תקציר

פסק הדין הנדון נסוב סביב פרשנותה של תאונת דרכים כהגדרתה בחוק, ובפרט לעניין המושג 'שימוש ברכב מנועי'. החוק מגדיר "שימוש" באופן מגביל, תוך פירוט שימושים מוכרים כגון נהיגה, חניה ותיקון כבישים, המהווה רשימה סגורה. פסיקות בית המשפט העליון שניתנו לאחרונה צמצמו את פרשנותן של שיטות שימוש מוכרות אלה. בתי המשפט התרחקו מההבחנה בין שימושים ראשוניים למשניים, והתמקדו במקום זאת ברשימת השימושים המוכרים בחוק. המקרה שלפנינו עוסק בנהג משאית אשר לאחר שסיים את עבודתו, קפץ מכבש המשאית והמשיך לפרוק את הרכב. השאלה המרכזית היא האם אירוע זה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. בית המשפט מגיע למסקנה כי פעולת התובע של קפיצה מהמשאית ופריקה שלה חורגת מתחום השימושים המוכרים שכן היא נחשבת לחריג המנוי בחוק. הפריקה מוזכרת במפורש כחריג, ופעולת התובע, הכוללת ניתוק ברור בין היציאה מתא הנוסעים לבין פריקת המשאית, נתפסת כחלק מתהליך הפריקה. לפיכך, בית המשפט קובע כי אירוע זה אינו מכוסה על ידי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. אשר על כן, התביעה נדחית, והתובע חויב בהוצאות הנתבע בסך של 5,000 ₪.