עת"מ 41320-11-14

תקציר

העותר, שאינו הבעלים הרשום של חלקת קרקע, מערער על שתי דרישות תשלום ששלחה העירייה המשיבה בקשר להיטלי סלילה לחלקה. הדרישה הראשונה היא משנת 2014 ומסתכמת ב-1,702,213 שקל, ואילו הדרישה השנייה נשלחה ב-2015 ומסתכמת ב-405,147 שקל. לטענת העותרת, יש להפנות את הדרישות לבעלים הרשומים, משפחת חייט, אשר מכרו לה את החלקה אך נותרו בעליה הרשמיים, שכן המכירה מעולם לא נרשמה. זאת ועוד, טוענת העותרת כי כבר שילמה אגרת סלילה בגין החלקה בשנת 1993, עת ביקשה היתר בניה להקמת תחנת שנאים על הקרקע, ועל כן הדרישות הנוכחיות מהוות חיוב כפול. עוד טוענת העותרת כי הדרישות אינן מבוססות עובדתית, שכן המשיב לא החל את עבודות הסלילה במועדן. לבסוף, טוען העותר כי הדרישות פסולות בשל פגמים פרוצדורליים. מנגד, טוענת העירייה המשיבה כי העותר, כבעלים הנהנה של החלקה, חייב בתשלום היטלי הסלילה על פי הדין המקומי, המגדיר "בעלים" כמי שמחזיק בזכויות בנכס, בין אם הוא רשום ככזה ובין אם לאו. עוד טוען המשיב כי התשלום משנת 1993 היה דמי השתתפות ולא היטל סלילה, ולפיכך אינו פוטר את העותרת מתשלום ההיטל הנוכחי, שעניינו רחובות שונים. זאת ועוד, המשיבה מצדיקה את האיחור בהתחלת העבודות ומדגישה כי דרישות התשלום הוצאו בהתאם לחוקים הרלוונטיים. בית המשפט מצדד בעירייה בכל הסעיפים. היא מדגישה כי העותר הוא הבעלים המוטב של החלקה ועל פי הדין החל עליו לשלם את היטלי הסלילה. בית המשפט מוסיף ומסביר כי התשלום משנת 1993 אכן היה דמי השתתפות, דבר שאינו פוטר את העותרת מתשלום היטל סלילה, במיוחד כאשר מדובר ברחובות שונים. עוד מציינת השופטת כי איחורה של המשיבה בהתחלת העבודות אינו פוסל את הדרישות, וכי כל פגם בתהליך התשלום אינו פוטר את העותרת מתשלום ההיטלים. לבסוף, בית המשפט קובע כי לעירייה שמורה הזכות לקבוע מי מהצדדים חייב בתשלום ההיטלים, ובמקרה זה על העותרת לשאת בחיובים, ללא קשר למחלוקת בינה לבין משפחת חייט. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותר חויב לשלם 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין לעירייה המשיבה.