תא"ק 59052-09-19

תקציר

התובעת, חברת נדל"ן, תבעה את הנתבעים על סך 212,940 ₪, בטענה לדמי תיווך בגין נכס שנרכש על ידי הנתבעת מס' 1. הנכס המדובר הושכר תחילה על ידי הנתבעים, ולאחר מכן נרכש. התובעת טענה כי בהתאם להסכם למתן שירותי תיווך עליו חתמה הנתבעת מס' 2, היא זכאית לדמי תיווך בגין הרכישה. השופט קיבל את התביעה וקבע כי התובע זכאי לדמי תיווך. השופטת מצאה כי התובעת מילאה אחר הדרישות על פי החוק, קרי בעלת רישיון תקף, הסכם חתום בכתב לשירותי תיווך והיותה הגורם היעיל המוביל להסכם המחייב. באשר להסכם הכתוב קבעה השופטת כי טענות הנתבעים בדבר ליקויים שונים, לרבות העדר חתימתו של הנתבע מס' 1, נעדרו תום לב. השופטת קיבלה את טענת התובעת כי מערכת היחסים בין הנתבעים הנשואים, שנישאו מאוחר יותר, הייתה כזו שהאחד יכול לחתום בשם השני. עוד קבע השופט כי הנתבעים פעלו במשותף, וכי הנתבע מס' 2 חתם על ההסכם בשם הנתבע מס' 1, שהיה מודע לכך וראה עצמו חייב בתשלום דמי התיווך. השופט קבע כי התובע היה הגורם היעיל שהוביל להסכם הרכישה. השופטת פירטה את הקשר הנרחב בין התובעת לנתבעת מס' 1 בנוגע לנכס, הן לפני חתימת הסכם השכירות והן לאחריו. נושא הרכישה עמד על סדר היום מלכתחילה, ופעולותיה של התובעת היו הגורם היעיל בעסקת הרכישה, הגם שלא נטלה חלק במו"מ בין הנתבעים לבין בעל הנכס. השופטת מתחה ביקורת על חוסר תום הלב של הנתבעים בטענותיהם ובניסוחם, אשר ייחסו לתובע תחבולות ותאוות בצע. הנתבעים חויבו לשלם לתובע סך של 212,940 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הסכם הרכישה, וכן 50,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות. הסכום נגבה משני הנאשמים ביחד ולחוד.