ע"ע 55/06

תקציר

בערעור זה תבעה המערערת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי גזזת בגין נכויות הקשורות לטיפולי קרינה לגזזת. בתחילה, ועדה רפואית הכירה בטיפול הקרינתי שלה וקבעה לה נכות של 70% בשל בעיות בבלוטת התריס, התקרחות ובעיות נפשיות. עם זאת, לאחר ערעור, הוועדה הרפואית לעררים בחנה מחדש את המקרה, הכירה בכמה פגמים חדשים כגון רדיודרמטיטיס, אך הפחיתה את הנכות הכוללת שלה ל -45% על ידי ביטול בלוטת התריס ונכויות נפשיות. המערערת ערערה על הפחתה זו, וטענה כי החלטות קודמות של הוועדה היו צריכות להיות סופיות. בית המשפט המחוזי בחיפה תמך בסמכותה הרחבה של ועדת הערר לשקול מחדש ולהתאים את דירוג הנכות, גם בתנאים שלא הוגש עליהם ערעור בעבר, כל עוד הדבר מוצדק מבחינה מקצועית. בית המשפט התיר התאמות במקרים של טעויות לכאורה, כפי שניתן לראות בהערכת בלוטת התריס, שם הוועדה הראשונה פסקה בטעות נכות בגין גידול שפיר, שלא נחשב ל"מחלה" בת פיצוי על פי החוק. באשר לנכות נפשית, בית המשפט מצא כי השינויים נעשו על בסיס הערכות פסיכיאטריות. המערערת הוסיפה וטענה כי ועדת הערר התכנסה מחוץ לאזור מגוריה והחלטתה בטלה, אך בית המשפט דחה טענה זו. הערעור הועבר לערכאה גבוהה יותר בבקשה לעיון חוזר. במהלך ההליך התברר כי לא ניתנה למערערת הזדמנות לערער על הפחתת אחוזי הנכות שלה. לפיכך, הוארך מעצרה של התיק לצורך בחינה מחודשת של נכויותיה בבלוטת התריס ובנפשה, מה שיאפשר לה להגן כראוי על האינטרסים שלה. פסק הדין מדגיש את ההקפדה על לשון החוק וקובע כי גידולים שפירים אינם מצדיקים פיצוי אלא אם כן יבוצעו תיקוני חקיקה. בעוד שבית המשפט הכיר בחוסר ההגינות הפוטנציאלי בהבחנה בין גידולים שפירים לגידולים ממאירים, הוא אישר את גבולות החקיקה הנוכחיים, והדגיש את הצורך בהוראת חקיקה מפורשת או בתיקון לשינוי תנאי הפיצוי.