ת"א 20745-04-22

תקציר

התובע, שעבד כנהג משאית, נפגע בעת פריקת משטח מרמפת ההעמסה של המשאית ותבע את מעסיקו והמבטחת, כמו גם את מבטחת המשאית, בגין נזקים. הנתבעים טענו כי התאונה נופלת תחת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ואילו התובע טען אחרת. שאלת המפתח שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם נסיבות התאונה מהוות "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. לאחר בחינת הראיות, השופט מצא את גרסתו של התובע על התאונה אמינה, ותיאר כיצד רגלו נמחצה מתחת לרמפה בעת פריקת המשטח. נקבע כי התאונה היא אכן תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים. קביעה זו התבססה על הקביעה כי המשאית הייתה רכב דו-שימושי, כי קיים קשר סיבתי בין הכוח המכני של הרכב לבין התאונה, וכי המשאית שימשה לייעודה המקורי בעת האירוע. כתוצאה מכך נדחתה התביעה נגד המעסיק והמבטחת שלו, והתביעה נגד מבטחת המשאיות נמשכה. השופטת גם התוותה את השלבים הבאים לקביעת הפיצוי המגיע לתובע וקבעה לוח זמנים להגשת הצדדים.