ב"ש 92141/05

תקציר

בפסק דין מיום 14.7.05 דחה כבוד השופט משה דרורי מבית המשפט המחוזי ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה לתפוס חפצים. החלטת בית משפט קמא הקפיאה חשבונות בנק של המערערת, לודמילה טהור, ושל ארבע חברות הקשורות אליה. ערעוריהם של שניים מהמערערים, אולג לנג וליאוניד מונוסוב, ששמותיהם לא הופיעו בצו בית משפט קמא, נדחו מלכתחילה מאחר שבאי כוחם לא הצליחו לבסס קשר בינם לבין החברות הנקובות בצו. פסק הדין התייחס אך ורק לערעורו של תחור. המדינה וטהור חלקו על הבסיס החקיקתי לתפיסה, כאשר המדינה טענה כי הצו הוצא מכוח סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, ואילו בא כוחו של טהור עמד על כך שניתן להצדיק את התפיסה רק לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. ההבדל בחקיקה ששימשה לתפיסה השפיע על משך ההקפאה, כאשר הראשונה אפשרה עיכוב של שישה חודשים והאחרונה 90 יום בלבד. השופט דרורי קבע כי מאחר שהמדינה לא הצהירה במפורש על כוונתה לחלט את הכספים המדוברים, זכותה לבחור במסלול שמאפשרת פקודת סדר הדין הפלילי. עוד קבע כי הקפאת החשבונות לא פגעה במידה בלתי מתקבלת על הדעת בזכותו החוקתית של טהור לקניין, וכי האינטרס הציבורי בחקירת פעילות פלילית פוטנציאלית גובר על האינטרס הפרטי של תאור. משכך, נדחה הערעור, וצו התפיסה נותר על כנו.