ת"א 54397-10-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות על הסף את תביעת התובעים כנגד כל הנתבעים. ראשית, התביעה נגד הנתבע 3 נדחית משום שהיא מבוססת על היעדר עילת תביעה. אכן, על פי הסכם המכר והחלטות בית הדין הרבני, הנתבע 3 לא היה אחראי להעברת שטרי המכר, אשר נשמרו בכספת בית הדין הרבני, ומשכך לא יכול היה לגרום לעיכוב בהעברת השטרות. שנית, גם התביעה נגד נתבעים 1 ו-2, שלא היו בעלי דין בהליכים קודמים בבית הדין הרבני, נדחית. בית המשפט מצא כי התובעים, בחוסר תום לב, ניסו להתדיין מחדש בנושאים שכבר הוכרעו בבית הדין הרבני – דהיינו, מודעותם של התובעים למצבם המשפטי של המקרקעין והסכמתם לחתום על הסכם שיתוף המסדיר את זכות המעבר. בית המשפט ראה בכך ניצול לרעה של ההליך המשפטי ובזבוז משאבים שיפוטיים, במיוחד לאור העובדה שהתובעים הטעו הן את הנתבעים והן את בית המשפט בהליך הנוכחי, בניסיון לחייב את הנתבעים כספית בתוצאות הנובעות ממעשיהם של התובעים עצמם. זאת ועוד, בתביעת התובעים לא התגלתה עילת תביעה, שכן הפגמים המהותיים בתביעה גרמו לכך שגם אם טענות התובעים היו נכונות, הם לא היו זכאים לסעד המבוקש. בית המשפט אף הורה לתובעים לשלם לכל אחד מהנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 8,500 שקל, וקבע כי במידה והתובעים מעוניינים להגיש תביעה חדשה כנגד נתבע 3, עליה להתבסס על המצב העובדתי והמשפטי הקיים, ותידרש הפקדה כספית בסך 8,500 ₪. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ביום 26.6.2023.