ה"פ 271/05

תקציר

בסכסוך מקרקעין ביקשה מגדלי הוד על (המבקשת) לקבל בחזרה דמי פינוי ששולמו לשתי משפחות, מזרחי ודורי. הקרקע המדוברת הייתה ממוקמת בגבעת עמל, תל אביב, והפינוי היה הכרחי לצורך עבודות הבנייה של המבקשת. המבקשת הגישה תביעה כספית כנגד המשיבים בשנת 2001. במהלך קדם משפט בשנת 2003 הגיעו הצדדים לפשרה, בה הסכימו למנות שמאי מכריע, מר עדי צוויקל, שיקבע את דמי הפינוי שעל המשיבים להחזיר למבקש. החלטת השמאי הייתה סופית ולא ניתן היה לערער עליה. ההסכם קבע טווח עמלות של 2.25-4.25 מיליון דולר. מר צוויקל פסק כי דמי הפינוי הראויים הם 4.25 מיליון דולר, והמשיבים שילמו סכום זה למבקש. בהמשך לכך, ביקש המבקש כי מר צוויקל יתקן את פסק דינו כך שיכלול ריבית, הפרשי הצמדה ושכר טרחת עורך דין, אך הוא סירב לעשות כן ללא צו בית משפט. לאחר מכן פנה המבקש לבית המשפט וטען כי פסק דינו של השמאי המכריע הוא פסק בוררות וכי בית המשפט יכול לתקנו לפי חוק הבוררות. המשיבים התנגדו לכך וטענו כי הסכם הפשרה אינו הסכם בוררות וכי מר צביקל אינו בורר. הם הדגישו כי הכוונה היא למנות שמאי מכריע שיקבע את דמי הפינוי בטווח המוסכם. בנוסף, טענו המשיבים כי המבקשת כבר קיבלה את מלוא הסכום שנקבע על ידי מר צוויקל ואינה יכולה לעתור לשינוי. בית המשפט הסכים עם המשיבים ודחה את תביעת המבקשת על הסף. נמצא כי הסכם הפשרה אינו מהווה הסכם בוררות, שכן הוא נעדר דרישת כתב וכוונה ברורה של הצדדים לקיים בוררות. השמאי המכריע נתפס ככזה, ולא כבורר, ופסק דינו לא נחשב לפסק בוררות. זאת ועוד, מעורבות המדינה חייבה את חתימת היועץ המשפטי לממשלה על כל הסכם בוררות, שלא הושג. עוד ציין בית המשפט כי המבקשת כבר נהנתה מפסק הדין ואינה יכולה כעת לבקש לפסול אותו. לבסוף, הורה בית המשפט למבקשת לכסות את הוצאות המשיבים, בסך 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.