ה"פ 172/04

תקציר

השוכרת, קשת, שכרה נכס מסחרי מחברת פנידר לתקופה של שנה, עם אופציה להארכת חוזה השכירות מדי שנה לתקופה של עד עשר שנים. זכויות החכירה של הנכס שועבדו על ידי פנידר לבנק כבטוחה להלוואה. הבנק רשם את המשכון כדין אצל רשם החברות, שכלל תנאי האוסר על פנידר להשכיר את הנכס ללא הסכמת הבנק. פנידר הסתירה מקשת את התחייבותה לבנק וקיבלה ממנה דמי שכירות. כשפנידר נכנסה לחדלות פירעון, מינה הבנק כונס נכסים לביצוע המשכון ולפינוי קשת. קשת ביקשה פסק דין הצהרתי שיבטל את מינוי כונס הנכסים ויקבע את זכותה להחזיק בנכס עד תום תקופת עשר השנים. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הבנק. נמצא כי הבנק רשם את המשכון כדין, ואין די בטענתה של קשת כי בדקה ברישומי החברה ולא מצאה איסור על השכרת הנכס, שכן מוטלת עליה חובה לבדוק ביסודיות את מצב הנכס. בנוסף, הבנק לא התרשל ברישום המשכון ברשויות הרלוונטיות. בית המשפט דחה גם את טענותיה של קשת בנוגע לרשלנות הנטענת של הבנק והכונס, וקבע כי רק התרשלותה של האחרונה ביידוע קשת על כינוס הנכסים נקבעה. עם זאת, רשלנותו של הכונס זיכתה את קשת בפיצוי בגין דמי השכירות ששילמה מראש עבור השנה שלאחר ההודעה על הפינוי, אך לא להארכת חוזה השכירות. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו ולשלם לשני 8,000 שקל בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין.