ת"א 25159-08-22

תקציר

פסק הדין מפרט את סמכות בית המשפט ואת זכויות התובע והנתבעים בנוגע לחלקת קרקע משותפת. בית המשפט מכיר בסמכותו של בית משפט השלום בתיק, שעניינו השימוש והחזקה בקרקע. נקבע כי שני הצדדים רשומים כבעלים משותפים של החלקה, כאשר כל אחד מהם מחזיק במחצית מהזכויות. פסק הדין דוחה את טענת הנתבעים כי הם הבעלים של מחצית מהחלקה, ומכיר בכך שהשימוש בפועל בקרקע היה שונה מהבעלות הרשומה. בית המשפט מקבל את גרסת התובע בדבר חלוקת השימוש ההיסטורית, אשר לא נסתרה על ידי הנתבעים. על חלוקה זו מעידים גם גדר רשת ושביל המוביל לביתו של התובע. הנתבעים, אשר רכשו את זכויותיהם מצד שלישי, היו מודעים לחלוקה זו בעת המכירה ולכן הם מחויבים בה. כמו כן, לבקשת הנתבעים נערך הסכם שיתוף, המסדיר את חלוקת השימושים, ונרשמה הערת אזהרה לגביו. בית המשפט מוצא כי הנתבעים ידעו על הסכם זה והם כפופים לו, ודוחה את טענותיהם למרמה. קבלת היתר בניה לחומה במגרש אינה סיבה מוצדקת לגבור על זכויותיו הקנייניות של התובעת, מה גם שהנתבעים פעלו בחוסר תום לב. בית המשפט נעתר לבקשת התובעת לצו מניעה, לרבות צו הריסה להשבת הקרקע למצבה הקודם בהתאם להסכם השיתוף. עם זאת, לאור הנסיבות, הצו אמור להיכנס לתוקף ב-1 בספטמבר 2025. כמו כן, נאסר על הנתבעים לחסום את הגישה למקלט משותף והם חויבו לשאת בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין בסך 8,500 ₪.