ה"פ 50657-07-13

תקציר

המבקשים, אלמנתו ובנו של המנוח שמעון בן חמו, עתרו לבית המשפט למתן פסק דין הצהרתי בטל ביחס לשעבוד הרשום על הזכויות המחייבות בעיזבון שהותיר אחריו בן חמו. המשיב, שטען כי המשכון הבטיח הלוואה שניתנה לבן חמו, ביקש לקיים את המשכון מחמת אי פירעון. המבקשים העלו מספר טענות לבטלות המשכון, שחלקן נדחו על ידי בית המשפט. יתר הטענות נגעו לפגמים פרוצדורליים לכאורה ולתוקפה המהותי של הלוואת הבסיס. בית המשפט מצא כי טענותיהם ה"טכניות" של המבקשים חסרות שחר, שכן הן אינן מתאימות להליך הנוכחי או שאינן קשורות לתוקפה של המשכון. הטיעון המהותי, לעומת זאת, היה משכנע יותר. המבקשים העלו ספקות משמעותיים באשר לקיומה של הלוואה אמיתית, וטענו כי מדובר במראית עין בלבד שנועדה לשרת את מאבק הגירושין של בן חמו. בית המשפט ציין כי נטל ההוכחה המוטל על המבקשים גבוה, נוכח אופי המרמה של תביעתם. עם זאת, הצליחו המבקשים להציג שורה של שאלות וחששות שלא נענו באשר לאמיתות ההלוואה, ובפרט הימנעותה של המשיבה מלהביא ראיות משכנעות לקיומה של ההלוואה בספריה וברישומים הכספיים שלה. מחדל זה, יחד עם ספקותיהם של המבקשים, הובילו את בית המשפט למסקנה כי סביר להניח שמדובר בהלוואה פיקטיבית. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי המשכון, בהיעדר התחייבות בסיסית תקפה, בטל ומבוטל. עם זאת, כדי להימנע ממצבים בלתי הפיכים, השהה בית המשפט את תוקפו האופרטיבי של פסק הדין עד ליום 10.2.2015, כדי לאפשר למשיב לערער. המשיב חויב לשאת בהוצאות המשפט של המבקשים, בסך 10,000 ₪, בשל טענותיהם הראשוניות הבלתי מבוססות של המבקשים והדגש הסופי על הסוגיה המכרעת. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 13.1.2015.