בר"ע 86996-07-25

תקציר

ניתוח זה מתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשתקפים בהחלטת בית המשפט בבקשת רשות ערעור על הפקדת פיקדון להוצאות משפט. **עקרונות משפטיים והנמקה:** * **כיבוד שיקול דעתו של בית המשפט קמא:** העיקרון המשפטי המרכזי המודגש הוא חוסר רצונה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות שהתקבלו על ידי בית המשפט קמא בנוגע להפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט. כבוד זה הוא עיקרון מבוסס היטב בתחומי שיפוט רבים, המכיר בהתבוננות ישירה של בית המשפט קמא בהליכים ובצדדים. ההחלטה מצטטת מספר מקרים קודמים של בתי המשפט לערעורים (ע"א (ארצי) 30726-03-23 הנדי - שזירי עופר בע"מ; ע"א (ארצי) 57048-10-21 בי"ס חורב בירושלים - גביהו גיזאלב אתנפו; ע"א (ארצי) 66866-05-22 מטור - איחוד יסודות בניין בע"מ; CA (ארצי) 11323-03-25 אנג'ל – עוז פור בע"מ; Bara (National) 74289-03-25 Kisia – Ozan) כדי להדגיש עיקרון זה, וקבע כי התערבות מותרת רק ב"מקרים חריגים". בית המשפט קובע במפורש כי המקרה הנוכחי אינו עומד ברף ההתערבות הגבוה הזה. * **זכות הגישה לערכאות כזכות יסוד:** פסק הדין מכיר ביסודה של זכות הגישה לערכאות, ומתאר אותה כ"עליונה על זכות יסוד", תוך שהוא מצטט את חוות דעתו רבת ההשפעה של השופט מ' חשין ז"ל בעניין *ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ.* עיקרון זה משמש שיקול מנחה, מה שמצביע על כך שדרישת ערובה להוצאות צריכה להיות אמצעי חריג, כפי שמפורט בהרחבה בפרשת *אבו נסאר*. * **הערכה לכאורה ונטל ההוכחה:** החלטת בית המשפט המחוזי, שערכאת הערעור בוחנת, התבססה על הערכה *לכאורה* של המקרה. בית המשפט מצא כי טענת המבקש נראית "סותרת לחלוטין את המסמכים שצירף המשיב לכתב ההגנה", מה שהופך את הטענה *לכאורה* לחסרת בסיס. זה מדגיש את התפקיד הראשוני של בית המשפט קמא בהערכת הכדאיות לכאורה של תביעה כאשר הוא שוקל בקשות הקשורות להבטחת הוצאות. בית המשפט לערעורים מאשר כי גם אם ניתן היה להגיע למסקנה שונה, לא הייתה מקום להתערב בשלב זה. * **התנהלות המבקש ואי התייחסות לסוגיות הליבה:** היבט משמעותי בנימוקי ערכאת הערעור סובב סביב התנהלותו של המבקש ואי עיסוק בסוגיות המהותיות. * המבקש לא התייחס לנכונות או להשלכות של המסמכים שהוגשו על ידי המשיב, ולא הכחיש אותם. * בקשת רשות הערעור זכתה לביקורת על כך שהיא מסתמכת על "טענות כלליות" ולא על קביעות עובדתיות ספציפיות של בית המשפט האזורי. * טענות שהועלו בערעור, כגון פניות קודמות למשיב או הצורך בעדות, לא הועלו בבית המשפט קמא, מה שהופך אותן לבלתי תקינות מבחינה פרוצדורלית או בלתי קבילות בשלב זה. * הימנעותו של המבקש מהצגת טענות עובדתיות לגבי טענות ההגנה ומסמכיה, למרות זמן והזדמנויות רבות, מצוינת כבעייתית. * **התנהלות פרוצדורלית בעייתית:** ההחלטה מפרטת מספר מקרים להתנהלות בעייתית של המבקש: * מתן כתובת שגויה למשיב. * הפרת צו בית משפט ברור להופיע ללא בקשה מתאימה להשתתפות חלופית או הצדקה. * הודאת עורך הדין כי נוכחותו של המבקש הייתה נחוצה ליעילות השימוע, מרמזת על חוסר מוכנות או מעורבות. * הודאת הסניגור כי טרם התייעצו עם המבקש בנוגע לטענות המפורטות של ההגנה. * **ההשלכות של אי הפקדה ואפשרויות פרוצדורליות:** ההחלטה מבהירה את ההשלכות של אי הפקדת הבטוחה כפי שהורה תקנה 116א(ג). * אי הפקדה עלולה להוביל לדחיית התביעה. * סילוק על הסף בשל אי הפקדה (בין אם מותנה ובין אם ללא תנאי) אינו מונע לצמיתות מהמבקש להגיש את התביעה מחדש, תוך ציון *קבעה – יצחק שטרן ושות' בע"מ* * בית המשפט מציע כי ייתכן שהמבקש יצטרך לתקן את תביעתו נגד אחד המשיבים בשל הטענות הבלתי מובחנות והסכום הכולל המבוקש. * האפשרות לסיים את התביעה נגד שני המשיבים עד לבירור העובדות מוצגת כאסטרטגיה שעל המבקש לשקול. * בית המשפט מצביע על קבלת פנים חיובית סבירה מבית המשפט המחוזי אם המבקש מבקש ארכה להפקדת הערבות בשל עיתוי החלטת הערעור. **חידושים משפטיים:** בעוד שההחלטה חוזרת במידה רבה על עקרונות משפטיים מבוססים בנוגע לביקורת ערעורים ושיקול הדעת של בתי משפט נמוכים יותר, היא מציגה יישום קפדני של עקרונות אלה בהקשר ספציפי לעובדות. החידוש, אם בכלל, טמון בניסוח המפורט של *מדוע* המקרה הנוכחי אינו עומד ברף "הנסיבות החריגות" להתערבות בערעור, על ידי ניתוח קפדני של התנהלותו הפרוצדורלית של המבקש ואי עיסוק לגופו של עניין. ההחלטה מדגישה את ההשפעה המעשית של הערכה *לכאורה* בביטחון לבקשות הוצאות ואת תפקידה של ערכאת הערעור בשמירה על תקינות ההליכים וניהול יעיל של הצדק על ידי סירוב לדון בערעורים המבוססים על טיעונים כלליים או סוגיות שלא הועלו כראוי להלן.