ת"פ 15743-11-10

תקציר

פסק הדין דן בהגדרת חומר מחשב וקובע כי פעולות הנאשם של השבתת תוכנת פיירוול ומחיקת חומרים ממחשב של לקוח מהוות עבירה לפי חוק המחשבים. בית המשפט דוחה את טענת ההגנה בדבר הקושי הפרשני שבמונח "חדירה שלא כדין", וקובע כי כל חיבור ותקשורת בלתי חוקיים למחשב נחשבים לחדירה בלתי חוקית. השופט מדגיש את הצורך לפרש את החוק באופן רחב בשל ההתפתחות המהירה של הטכנולוגיה ונפלאות המחשבים. מוזכר כי עבירת מחשב מאפשרת לגרום נזק משמעותי מרחוק מבלי לחשוף את זהותו של אדם, וזה בדיוק מה שהנאשם עשה. הנאשם, מתוך כעס כלפי מעסיקו לשעבר, פלש שלא כדין למחשבי הלקוחות של המעסיק ושיבש את השימוש בהם למשך שש שעות. בית המשפט מדגיש את האינטרס החברתי בהגנה מפני שימוש לרעה במחשב, המצדיק את הרשעתו של הנאשם לפי חוק המחשבים, למרות קיומן של הוראות דומות בחוק העונשין. השופט מסיים בהרשעת הנאשם בעבירות בהן הואשם ומציין כי חוק המחשבים הוא החקיקה המתאימה ביותר לטיפול בעבירות מחשב מסוג זה. גזר הדין נועד להעביר מסר ברור בדבר חומרת עבירות המחשב והצורך בהגנה מפניהן.