ק"ג 20877-03-20

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם התובעת, שהתגרשה מהמנוח ולא נישאה לו מחדש כדין, הייתה עמו ידועה בציבור משנת 2007 ועד פטירתו בשנת 2018. התובע ביקש את זכויות השאירים כידועים בציבור שלו, אשר יזכו אותה בפנסיה גבוהה יותר מזו של בן זוג גרוש. הנתבעת, מינהל הגמלאות, טענה כי התובעת לא הייתה בשותפות ידועה בציבור עם המנוח. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי בתביעתה הראשונית של התובעת לנתבעת צוין כי היא גרושה. רק בתביעה מאוחרת יותר טענה שהם ידועים בציבור. עדותה של התובעת עצמה ושל עדיה סתרה את טענתה לידועים בציבור. נמצא כי התובע והמנוח ניהלו מגורים נפרדים, לא היה להם חשבון בנק משותף, וכל אחד מהם שילם את הוצאות משק הבית שלו. הם אכן חלקו חלק מההוצאות כשיצאו יחד והמנוח שילם עבור אירועים משפחתיים. עם זאת, בית המשפט מצא כי מדובר יותר במערכת יחסים של הורות משותפת מכבדת מאשר זוגית. כל אחד מהצדדים הסכים לשמור על יחסים טובים למען ילדיהם, כפי שניכר בהספד שנשא התובע למנוח. בנוסף, התובע לא היה תלוי כלכלית במנוחה, והוא לא שיתף אותה במחלתו הסופנית או בחובותיו, דבר שנראה מוזר עבור בני זוג הנמצאים בקשר שיתוף פעולה מלא. ככלל, התובעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת טענתה לידועים בציבור, ולכן היא תקבל את הקצבה המגיעה לבן זוג גרוש, בהתאם להסכם הגירושין וחוק חיסכון פנסיוני. השופט דחה את התביעה, ולשני הצדדים היו 30 יום לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי.