עמ"ש 60931-07-20

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק בסכסוך הורי על משמורת ילדים ומזונות לאחר גירושין. בית משפט קמא קבע מלכתחילה כי המשיב ישלם למערער 2,000 ₪ לחודש מזונות עבור שני ילדיהם. עם זאת, בעקבות ערעור של המערער, החליט בית המשפט לערעורים להגדיל את סכום המזונות ל-2,400 ₪ לחודש עבור שני הילדים. ערכאת הערעור ביססה את החלטתה על מספר גורמים. ראשית, היא הסכימה עם המערערת כי בית משפט קמא שגה לוגית בפסק דינו בכך שלא שקל כראוי את ההשלכות הכספיות של המעבר החד-צדדי של המערערת לעיר אחרת, אשר השפיע על יכולתו של המשיב לראות את הילדים והוציא הוצאות נוספות. ערכאת הערעור הדגישה כי השיקול העיקרי במקרים כאלה צריך להיות טובת הילדים, וחישוב מתמטי קפדני של דמי המזונות עלול לפגוע בטובת הילדים. בנוסף, בית המשפט התחשב בפערים הכלכליים בין הצדדים, לרבות הכנסותיהם ורכושם, וכן ב"השקעה ההורית" של המערער בטיפול בילדים שבילו עמו את רוב זמנם. השופט מאזן דאוד ציין במפורש כי יש לראות בהוצאות שנגרמו למשיב עקב המהלך החד-צדדי של המערערת נסיבות המשפיעות על חלוקת המזונות, מבלי להיות עונשיות. זאת ועוד, ערכאת הערעור לא מצאה טעם בטענת המערער כי קביעותיו של בית משפט קמא בעניין מזונות אינן עקביות. השופטים, שרי ג'יוסי, מאזן דאוד ואספרנסה אלון, הסכימו פה אחד להגדיל את דמי המזונות ל-2,400 ₪ לחודש והורו למשיב לשלם למערער סך של 2,000 ₪, כולל מע"מ. ההחלטה גם התירה לפרסם את פסק הדין תוך מחיקת פרטים אישיים.