בד"א 47/13

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה מיום 2.6.13, אשר הרשיע את המערער, עורך דין במקצועו, בשורה של עבירות הנוגעות לטיפולו בכספי לקוח ואי מסירת דו"ח כספי ללקוח. עניינן בייצוג קטין על ידי המערערת בתביעה נגד חברת ביטוח בעקבות תאונת דרכים. הוריו של הלקוח טענו כי המערער התחמק מהם, מסר פרטים כוזבים על המקרה, ובסופו של דבר קיבל מחברת הביטוח תשלום פיצויים אותו לא העביר להם. המערערת הכחישה את הטענות וטענה כי הגיעה לפשרה בתיק ושילמה ללקוחות במזומן. בית המשפט המחוזי מצא את עדותם של ההורים אמינה וקיבל את גרסתם לאירועים, תוך שהוא מציין כי גרסתו של המערער אינה עקבית ונעדרת ראיות. בית המשפט הרשיע את המערער בהתנהגות שאינה הולמת עורך דין, אי מסירת דו"ח כספי, אי שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין והפרת חובת אמונים. על המערער נגזרו שלוש שנות השעיה בפועל ממקצוע עריכת הדין, שלוש שנות מאסר על תנאי וקנסות כספיים. הערעור לבית הדין הארצי לצדק ביקש להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי, אך בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות ובהערכות המהימנות של הערכאה הנמוכה יותר, שתוארו כמוצקות ומכריעות. בית המשפט הסכים גם עם העונש שגזר בית המשפט המחוזי, וציין כי העבירה של שליחת יד בכספי לקוחות היא אחת העבירות החמורות ביותר שעורך דין יכול לבצע. למרות שבית המשפט הכיר בנסיבותיו האישיות של המערער, הוא הדגיש כי טובת הציבור וההגנה על יחסי עורך דין-לקוח היו שיקולים מרכזיים בגזר הדין. הערעור נדחה, ופסק דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי אושרו. עם זאת, בית המשפט הביע חשש משורה של תצהירים שהגישו המערער והמתלונן, מהם עולה ניסיון לשיבוש הליכי משפט או לביצוע עדות שקר. הנושא הועבר לחקירת המשטרה, אך התוצאות לא התקבלו, מה שגרם לבית המשפט להתחרט על העיכוב. פסק הדין ניתן תוך הנחיה להעביר שוב את המסמכים הרלוונטיים למשטרת ישראל לדיון נוסף. ההחלטה התקבלה בתקווה שהמשטרה תחקור מחדש את האירועים ותקבע אם יש בכך אינטרס ציבורי. פסק הדין ניתן ביום 31.3.14.