עת"מ 34028-01-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה שהגישו העותרים מכמה טעמים. ראשית, לעתירה לא הצטרפו כל הגורמים הדרושים כקבוע בחוק, וההסבר שסיפק בא כוח העותרים כי הכללתם תסבך את ההליכים לא התקבל. שנית, טענות העותרים היו כלליות וחסרות ראיות ופרטים קונקרטיים שיתמכו בטענותיהם בדבר עוולות בהליך קבלת ההחלטות. הם טענו לאפליה ולהפרת הצדק, אך טענות אלה לא היו מבוססות. בנוסף, העותרים לא מילאו את תנאי המלצת החוקר במועד, והמועד האחרון חלף ללא כל פעולה מצידם. עוד מצא בית המשפט כי זכויות העותרים נקבעו על פי השווי הכספי של רכושם, כאמור בסעיף 122 לחוק הרלוונטי, ולא רק על פי גודל החלקה, כפי שטענו. החלטת הוועדה נמצאה סבירה ומונעת ממניעים מקצועיים, ובית המשפט ציין כי אין בה כדי להתערב בשיקולים תכנוניים. טענות העותרים בדבר תכנית פוגענית ולא מועילה לא נתמכו בשום חוות דעת או ראיות. מאחר שהחלטת הוועדה הייתה חוקית, התקבלה בתום לב ומבוססת על שיקולים תכנוניים סבירים, לא ראה בית המשפט עילה להתערב. כמו כן, העותרים שומרים לעצמם את האפשרות לבצע תיקונים בתכנית או להגיש תכנית מפורטת בהסכמה בעתיד, עם קבלת ההסכמות הנדרשות. זכות הקניין היא חוקתית וניתן לפגוע בה רק למטרות צודקות ומידתיות, מה שאין כן כאן. השופט הדגיש את היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית בהחלטות תכנוניות והגיע למסקנה כי אין חריגים המצדיקים התערבות במקרה זה. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות בסך 5,000 ש"ח, בסך כולל של 10,000 ש"ח, בתוך 30 יום.