עמ"נ 47724-04-24

תקציר

בית המשפט לעניינים מנהליים דחה ערר שערער על החלטת ועדת ערר לתכנון ובנייה. הערעור עסק בפרשנותה של תכנית בניין עיר, ובפרט בחלוקת זכויות הבנייה על פני שתי חלקות קרקע סמוכות, המכונות חלקה 3 וחלקה 4. המערערת טענה כי הוועדה שגתה בפרשנותה לתכנית, דבר שהביא לחישוב שגוי של זכויות הבנייה המיוחסות לחלקה 3. בית המשפט קבע כי פרשנותה של הוועדה סבירה ונכונה. נמצא כי התשריט בתכנית, שייצג חזותית את חלוקת החלקות, צריך לגבור במקרים בהם היו סתירות בין התשריט לבין התיאור הכתוב של זכויות הבנייה. בית המשפט הסביר כי התשריט היה חלק בלתי נפרד מהתוכנית, ושימש ביטוי חזותי למעשה החקיקה. לכן, אי התאמה קלה או השמטה בתיאור הכתוב ניתנת לתיקון על ידי התייחסות לשרטוט. ביישום עיקרון זה על המקרה הנוכחי, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לייחס לחלקה 3 חלק מזכויות הבנייה שהוענקו למגרש 204, כפי שמתואר בבירור בתשריט. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת כי שתי התכניות הנדונות מהוות הליך תכנוני אחד, וציין כי הן פורסמו בנפרד ומספרן שונה. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת המערערת כי המשיבה רכשה זכויות בנייה מוגבלות בחלקה 3 על בסיס הסכמים פנימיים בחוזה המכר, תוך שהוא מדגיש כי זכויותיה של המשיבה נקבעות על פי הוראות החוזה בפועל. בית המשפט קיבל את החלטת הוועדה ודחה את הערר, והורה למערערת לכסות את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין, בסך 50,000 ₪, בתוך 30 יום.