בש"א 7276/98

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בנוגע לסכסוך מקרקעין ארוך שנים בין התנחלות לבין חברה בשם הימנותא. ההתנחלות רכשה חלקת אדמה בדרום ירושלים בשנת 1935, שנמכרה להימנותא בשנת 1971, מתוך כוונה שהימנותא תמשיך לנהל את תביעות הבעלות של ההתנחלות. הסכם זה נעשה באותו יום שבו חתמה הימנותא על הסכם דומה עם גורם אחר, מקור. ההתנחלות ביקשה לממש את זכותה לרכוש חלק מהקרקע וביקשה מהקרן הקיימת לישראל לסמן את גבולות השטח. הדבר הוביל לשורה של הסכמים ותביעות נגדיות בין ההסדר, הימנותא ומקור, שהסתיימו בפסק דין חלקי בשנת 1993. פסק דין זה הפך למעשה את תפקידי ההסדר והימנותא, כאשר האחרונה הפכה לתובעת והראשונה לנתבעת. פסק הדין החלקי, מיום 31.8.98, התווה את העקרונות המשפטיים שיש לחייב, אך לא הגדיר במפורש את ההוצאות שהימנותא זכאית לתבוע. נקבע כי הוצאות אלה יחושבו במועד מאוחר יותר. פסק הדין קבע גם קביעות נוספות, כגון המועד שיוכר כמועד מימוש האופציה ושיעור ההוצאות שעל הסדר הפשרה לשלם להימנותא. עם זאת, לא ניתן היה לבצע החלטות אלה עד להסדרת תביעת ההוצאות. העניין המרכזי הוא שפסק דין חלקי זה, אף שהוא מוגדר ככזה, הוא למעשה "החלטה שונה", שכן הוא לא סיים את הדיון בעניין, ולכן לא ניתן לערער עליו. זאת, בנימוק שפסק הדין לא סיים את הדיון באופן פורמלי, ועדיין יש לקבל החלטות בשיקול דעת, להבדיל מחישובים מתמטיים גרידא. השופט קבע כי יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערים בהוצאות בסך 5,000 ₪.