עמ"נ 55842-12-23

תקציר

ערעורו של אזרח מצרי נדחה על ידי בית המשפט וביקש מקלט בישראל בהתבסס על עקרון אי-ההחזרה ועל האמנה נגד עינויים. למערער היו מספר ניסיונות קודמים להיכנס לישראל, וגם בקשתו לקבלת מעמד פליט נדחתה בעבר. הערעור נפל פגם, שכן נעדרו בו אסמכתאות ונספחים רלוונטיים. יתר על כן, חוסר אמינותו של המערער, לצד עברו הפלילי בישראל ויכולתו לצאת ממצרים למרות טענותיו לסיכון שם, פגעו קשות בעניינו. בית המשפט לא מצא פגמים בפסק הדין הקודם ולכן דחה את הערעור. ההחלטה חייבה את יציאתו של המערער מהארץ, תוך פסיקת הוצאות כנגדו. פסק הדין חיזק את הצו הקודם לעזיבתו של המערער, שנכנס לתוקף באופן מיידי. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.