עת"מ 42580-04-18

תקציר

בית המשפט מוצא כי אין לו סמכות לדון בעתירה כנוסחה, ולכן דוחה אותה. העתירה מתייחסת לעבודות בנייה שכבר הסתיימו, והסעד שהיא מבקשת אינו ברור. זאת ועוד, העתירה אינה עומדת בתנאי הסף לביקורת שיפוטית, שכן היא אינה מתייחסת להחלטות מנהליות רלוונטיות מהעת האחרונה. ההחלטה המנהלית היחידה המוזכרת בעתירה - מכתב ממנהל אגף הרישוי - נכתבה בשלב מוקדם של העבודות ואינה מתייחסת לרבות מטענות העותר, שגובשו בשלב מאוחר יותר. חלק מהטענות הללו מבוססות על מידע שעלה במהלך דיונים בבית משפט אחר. לפיכך, על העותר לפנות תחילה לרשויות המינהליות הרלוונטיות, להציג בפניהם תשתית עובדתית עדכנית, להגדיר את הסעד האופרטיבי המבוקש ולמצות את ההליכים המנהליים בפני הרשות המוסמכת. רק אז יוכל בית המשפט להתייחס לסוגיית חוקיות עבודות הבנייה. טענת העותרת כי עתירתה הועברה בין ערכאות שונות נדחית, ובית המשפט מבהיר כי החלטתו מבוססת על אי עמידתה של העתירה בתנאי הסף לביקורת שיפוטית. העותר חויב לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 9,000 ₪.