ת"א 1501/98

תקציר

התובעת, שעברה ניתוח גב שבוצע על ידי הנתבעת, טענה כי מצבה הקשה הנוכחי נובע מרשלנות הנתבעת במהלך הניתוח. התובעת תבעה פיצויים בגין נזקי גוף, לרבות אובדן כושר השתכרות מלא, סיוע לצד ג', הוצאות רפואיות ואבזרים להם נזקקה, ניידות, כאב וסבל, ופיצוי בגין פגיעה באוטונומיה. בתוך כך, הנתבעים הכחישו את אחריותם למצבה של התובעת וטענו כי מצבה לאחר הניתוח לא היה גרוע מבעבר וכי ההידרדרות נבעה מגורמים אחרים. בית המשפט קיבל את תביעת התובע וקבע כי על הנתבעים לפצות את התובע. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי הנתבעים התרשלו בביצוע ניתוח ממושך בניגוד לתוכנית וללא הסכמת התובע, דבר שהחמיר את מצבו הרפואי של התובע. באשר לשיעור ההחמרה, הגיע בית המשפט למסקנה כי שיעור הנכות הצמיתה של התובע בתחום האורתופדי עומד על 30%, ושיעור ההחמרה נע בין 10% ל-30% בהתאם לאחוזי ההצלחה של הניתוח המוגבל. לגבי הנכות הנפשית, בית המשפט העמיד אותה לכל היותר על 13%, ויש לנכות אחוז מסוים בשל הניתוח השני וגורמים שאינם ניתוחיים. לפיכך, בית המשפט העמיד את הנכות הרפואית הכוללת של התובע כתוצאה מהניתוח הממושך על 30%. מבחינת הפיצויים, פסק בית המשפט לתובע 400,000 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות, 350,000 ₪ עבור סיוע לצד שלישי, 120,000 ₪ עבור ניידות, 25,000 ₪ עבור תרופות ואביזרים, 40,000 ₪ עבור שיקום, ו-150,000 ₪ עבור כאב וסבל. סך הפיצוי לאחר הניכוי עמד על 1,085,000 ₪, אותו חויבו הנתבעים לשלם, בצירוף שכר טרחת עורך דין ואגרת בית המשפט.