תאד"מ 26864-07-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים העולים ממנו, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **מבוא** בית משפט השלום בעכו, בפסק דינו בעניין תאד"מ 26864-07-24, דן בתביעתה של התובעת, יליזבטה אלישבע סטולר, נגד "אגד חברה לתחבורה בע"מ" (להלן: "אגד") ומדינת ישראל (להלן: "המדינה"), בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהטלת עיקול על חשבונה בבנק במסגרת תיק הוצאה לפועל. הדיון התנהל על בסיס סיכומים והחומר הקיים בתיק, ללא שמיעת ראיות, בהתאם להסכמת הצדדים. **עיקר טענות הצדדים** * **התובעת** טענה כי הנתבעות הזינו כתובת שגויה לצורך פתיחת תיק הוצאה לפועל, וכי הליך המסירה של האזהרה היה פגום. כתוצאה מכך, הוטל עיקול על חשבון העסק שלה, פעולה שלטענתה מהווה לשון הרע ופגיעה בשמה הטוב, וכן נזקים נוספים כגון השקעת זמן ומשאבים לביטול העיקול. היא עתרה לפיצוי ללא הוכחת נזק, וכן להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. * **אגד (נתבעת 1)** טענה כי פעלה כדין, בסמכות ובתום לב, בהתבסס על חוב אמיתי ומוכח של התובעת. היא הסתמכה על כתובתה של התובעת כפי שמסרה למבקר, שלחה התראות לכתובת זו, וטענה כי התובעת עדכנה את כתובתה במרשם האוכלוסין רק לאחר מכן. אגד טענה כי אינה אחראית לעיקול, שכן המדינה היא זו שביצעה אותו, וכי הטלת עיקול אינה מהווה לשון הרע כאשר היא מבוססת על חוב קיים, וכי עומדות לה ההגנות שבחוק איסור לשון הרע. היא העלתה טענת אשם תורם מצד התובעת. * **המדינה (נתבעת 2)** טענה כי תיק ההוצאה לפועל נפתח כדין, וכי צירפה מסמכים תומכים, לרבות אישור המצאת התראה לכתובתה של התובעת ברחוב מס ראובן, שהייתה הרשומה במרשם האוכלוסין במועד הרלוונטי. היא טענה כי המוסר פעל בשקידה סבירה, ואף ביקר בכתובתה העדכנית אך לא אותרה. לטענתה, לא כל טעות מהווה רשלנות, והיא הכחישה רשלנות, נזק או קשר סיבתי. המדינה טענה כי סכום החוב אינו כה משמעותי כדי לפגוע במעמדה הפיננסי או בשמה הטוב של התובעת, וכן העלתה טענות להגנות שבחוק איסור לשון הרע. **דיון והכרעה** בית המשפט עמד בפני מספר שאלות מרכזיות: האם הומצאה אזהרה כדין לתובעת בטרם הטלת העיקול, האם הטלת העיקול מהווה לשון הרע, האם הנתבעות התרשלו, והאם יש לייחס אשם תורם לתובעת. 1. **המצאת אזהרה כדין:** * בית המשפט קבע כי החוב עצמו אינו שנוי במחלוקת. * נקבע כי התובעת עדכנה את כתובתה במרשם האוכלוסין לרחוב הברון הירש 3, ירושלים, ביום 02.11.2023. * תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 11.01.2024. * האזהרה בוצעה באמצעות הדבקה בכתובת הישנה (מס ראובן 132) בין התאריכים 15-19.03.2024. * בניגוד לטענות המדינה, בית המשפט דחה את הטענה כי המוסר פעל בשקידה סבירה בהקשר זה. נקבע כי למרות שהמוסר ביקר בכתובת העדכנית (הברון הירש 3), לא בוצעה מסירה כדין לכתובת זו. * **קביעה משפטית מהותית:** בית המשפט קבע באופן חד משמעי כי **"לא בוצעה מסירה כדין של האזהרה בכתובת התובעת הרשומה במרשם האוכלוסין ברחוב הברון הירש 3 בירושלים טרם הטלת העיקול על חשבונה."** קביעה זו מהווה את ליבת פסק הדין בהקשר של הליכי ההוצאה לפועל. 2. **הטלת עיקול כעוולת לשון הרע:** * בית המשפט סקר את ההלכה הפסוקה בנוגע לכך שהטלת עיקול יכולה, בנסיבות מסוימות, להיחשב כלשון הרע, שכן היא עלולה להעיד על חוסר עמידה בהתחייבויות. * **חידוש משפטי / הדגשת עיקרון:** אולם, בית המשפט אימץ את הגישה הרווחת בפסיקה כי **עיקול המוטל במסגרת הליכי הוצאה לפועל חוסה תחת ההגנה הקבועות בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע.** סעיף זה מעניק חסינות לפרסומים שנעשו במסגרת הליכים שיפוטיים או מעין-שיפוטיים, לרבות החלטות וצווים של רשם ההוצאה לפועל. * **החלת העיקרון:** לפיכך, נקבע כי הטלת העיקול על חשבון התובעת **אינה מהווה עוולת לשון הרע**, שכן מדובר ב"פרסום מותר" על פי סעיף 13(5) לחוק. בית המשפט הדגיש כי הגנה זו חלה בין אם הצו ניתן על ידי רשם ההוצאה לפועל ובין אם על ידי פקיד במסגרת ההליכים. * **התייחסות לטענות הנתבעות:** בית המשפט ציין כי נתבעת 2 לא העלתה במפורש את טענת סעיף 13(5), אך נתבעת 1 כן, ומשכך מצא לנכון להכריע בה. 3. **הטלת עיקול כעוולת רשלנות:** * בית המשפט קבע כי גם אם לא קמה עילה בגין לשון הרע, הדבר אינו שולל תביעה בגין עוולת הרשלנות. * **עקרון מרכזי:** בית המשפט הדגיש את הפסיקה לפיה **במקרים של הטלת עיקול סרק או ללא עילה, ניתן לתבוע פיצוי בגין נזק ממשי או לא ממוני מכוח עוולת הרשלנות, גם אם ההליך חוסה תחת הגנת סעיף 13(5) לחוק לשון הרע.** זוהי דרך לתת מענה לפגיעה שנגרמה לנפגע, תוך איזון בין הצורך לאפשר הליכי גבייה ללא חשש מתביעות, לבין זכותו של הנפגע לפיצוי במקרים של רשלנות מוכחת. * **קביעת רשלנות:** בית המשפט מצא כי **הנתבעות, או מי מטעמן, התרשלו כלפי התובעת.** * **רשלנות נתבעת 1 (אגד):** באה לידי ביטוי **באי מסירת הכתובת העדכנית והרשומה של התובעת** במועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל. * **רשלנות נתבעת 2 (המדינה):** באה לידי ביטוי **בהעדר המצאת האזהרה כדין** על ידי קבלן המסירות מטעמה לכתובתה הרשומה של התובעת במועד ההמצאה. * **הדגשת חובת הזהירות:** בית המשפט הדגיש את חובת הזהירות המוטלת על גופי ההוצאה לפועל ועל הזוכים, הכוללת את הצורך לנקוט אמצעים הכרחיים למסירת אזהרה כדין לכתובת הרשומה והעדכנית, טרם נקיטת הליכים נגד נכסי החייב. * **דחיית טענת הסתירות:** טענת המדינה בדבר "ממצאים סותרים" בכתובת העדכנית לא הצדיקה את אי המסירה, שכן היה על המוסר לנקוט ב"כל האמצעים העומדים לרשותם" לוודא מסירה כדין. 4. **אשם תורם:** * בית המשפט בחן את טענת האשם התורם של התובעת. * **קביעה משפטית:** לאחר ששקל את הראיות, ובפרט את העובדה שהתובעת עדכנה את כתובתה במרשם האוכלוסין טרם פתיחת התיק והטלת העיקול, **בית המשפט קבע כי לא מצא לייחס לתובעת אשם תורם בנסיבות העניין.** 5. **שאלת הפיצוי:** * לאחר שקבע כי לא קמה עילה ללשון הרע, אך קמה עילה בגין רשלנות, בית המשפט דן בסוגיית הפיצוי. * **חידוש משפטי / פרשנות מרחיבה:** בית המשפט פסק **פיצוי בגין נזק לא ממוני** מכוח עוולת הרשלנות, תוך שהוא מסתמך על הפסיקה (כגון פסק דין ויסולי) שקובעת כי גם בהיעדר נזק גוף, וגם כאשר אין עילה לפי חוק לשון הרע, עדיין קיימת סמכות לבית המשפט לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני (כגון פגיעה בשם טוב) מכוח עוולת הרשלנות. * **הנימוקים לפיצוי:** הפיצוי הוענק בשל הטלת העיקול ללא המצאת אזהרה כדין, מבלי שהתובעת ידעה על פתיחת התיק ומבלי שניתנה לה ההזדמנות לפרוע את החוב טרם נקיטת הליכים נגד נכסיה. * **סכום הפיצוי:** בית המשפט קבע פיצוי כולל בסך **6,000 ₪** בגין הנזק הלא ממוני, אשר ישולם על ידי שתי הנתבעות בחלקים שווים. בית המשפט ביצע איזון בין הפגיעה שנגרמה לתובעת לבין העובדה שלא שילמה את החוב לאחר קבלת התראה כדין. * **הוצאות:** בנוסף, חויבו הנתבעות לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 421 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 2,200 ₪, אף הם בחלקים שווים. **סוף דבר** התביעה התקבלה באופן חלקי. הנתבעות חויבו לשלם לתובעת סך של 6,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. **עקרונות משפטיים וחידושים מרכזיים בפסק הדין:** 1. **הבחנה בין עוולת לשון הרע לעוולת הרשלנות:** פסק הדין מדגיש כי בעוד שהטלת עיקול בהליכי הוצאה לפועל מוגנת בדרך כלל תחת הגנת "פרסום מותר" לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, הדבר אינו שולל לחלוטין אפשרות לפיצוי. 2. **הגנה מכוח סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע:** בית המשפט מאמץ באופן מובהק את ההלכה לפיה צווים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל, לרבות צווי עיקול, מהווים "פרסום מותר" ואינם יכולים לשמש עילה לתביעת לשון הרע. 3. **פיצוי בגין נזק לא ממוני מכוח עוולת הרשלנות:** חידוש מרכזי בפסק הדין הוא קביעתו כי גם בהיעדר עילה לתביעת לשון הרע, ניתן לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני (כמו פגיעה בשם הטוב, טרחה, אי נוחות) מכוח עוולת הרשלנות, גם אם מדובר בסכומים צנועים יחסית (6,000 ₪ במקרה זה), תוך שיקול דעת רחב של בית המשפט. 4. **חובת הזהירות של גופי ההוצאה לפועל ושל הזוכה:** פסק הדין מחזק את החובה המוטלת על גופי האכיפה והגבייה, כמו גם על הזוכים (כמו אגד), לוודא שמתבצעת מסירה כדין של כל ההודעות והצווים, ובפרט אזהרה, לכתובת החייב העדכנית והרשומה במרשם האוכלוסין, כתנאי לנקיטת צעדים כגון הטלת עיקול. 5. **החשיבות של עדכון כתובת ומשמעותה:** פסק הדין מדגיש את חשיבות עדכון הכתובת במרשם האוכלוסין, וקובע כי אי נקיטת הליכים על בסיס הכתובת המעודכנת, כאשר היא ידועה, מהווה רשלנות. 6. **דחיית טענות "המצאה כושלת" כהצדקה לאי מסירה:** טענות כמו "ממצאים סותרים" או "ניסיונות יצירת קשר ללא מענה" לא בהכרח יצדיקו אי מסירה לכתובת הרשומה, כאשר על הרשויות מוטלת חובה להפעיל את כל האמצעים העומדים לרשותן על מנת להבטיח מסירה כדין. 7. **היעדר אשם תורם:** קביעה חשובה נוספת היא אי ייחוס אשם תורם לתובעת, לאור העובדה שפעלה כדין ועדכנה את כתובתה, ועל כן הטלת העיקול ללא מסירה כדין נבעה בעיקר ממחדלן של הנתבעות.