בד"א 9/22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור לוועדת אתיקה במחוז יפה, שהוגש על גזר דין שניתן על ידי בית הדין המשמעתי במחוז יפה. המשיבה, עורכת דין במקצועה, הורשעה בהזנחת הטיפול בלקוח, הפרת חובת הנאמנות כלפי לקוחה ואי שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין. בית הדין המשמעתי גזר עליה פסילה לצמיתות. המערער טען כי עונש ההרחקה לצמיתות צריך לרוץ במקביל לכל עונש השעיה אחר שיוטל על המשיב, אך בית הדין המשמעתי לא התייחס לסוגיה זו. למשיב עבר משמעתי קודם, לאחר שהורשע בריבוי עבירות במקרים נפרדים, לרבות פגיעה במקצוע עריכת הדין, מעילה בכספי לקוחות ואי מתן מענה לתלונה. היא נידונה להשעיה ולפסילה לצמיתות, שהייתה אמורה להתחיל ערב מועד ההשעיה. הערעור ביקש להבהיר האם ניתן לרצות את עונש ההרחקה הקבוע במקרה הנוכחי במקביל לעונשי ההשעיה האחרים, במיוחד בהתחשב בפסילת העונש הקבוע הקודמת של המשיב בתיק אחר, שלא היוותה גורם בהחלטת בית הדין המשמעתי הנוכחי. שופט המשמעת הכיר בהיעדר הנחיות ברורות בנוגע לצבירת עונשי הוצאה להורג לצמיתות, אך התייחס לתקדימים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בנוגע לצבירת מאסרי עולם במשפט הפלילי. השופט הגיע למסקנה כי ניתן לקבוע עונשי הוצאה להורג קבועים במצטבר וכי אין סיבה להתערב בפסק הדין של בית הדין המשמעתי. הערעור נדחה, כלומר עונש ההרחקה הקבוע יעמוד בעינו, והמשיבה תצטרך לרצות אותו ברצף, תוך הארכת התקופה עד שתוכל להגיש בקשה מחודשת לחברות בלשכת עורכי הדין. השופט הדגיש כי ערכאת ערעור נמנעת בדרך כלל מלהתערב בהחלטות גזר הדין של בתי משפט פרוצדורליים, ושומרת לעצמה התערבויות כאלה בגין חריגות קיצוניות ממדיניות גזר הדין או פגמים קטלניים בפסק הדין.