ת"א 39630-02-15

תקציר

התובעים, בעלי בתים עתידיים ביישוב קהילתי, תבעו את השותפות שהייתה אמורה לנהל את בניית התשתיות הציבוריות של הרחבת שכונתם. התובעים טענו כי השותפות כשלה בביצוע עבודות הפיתוח הציבורי בשלב א', דבר שגרם לסיכונים בטיחותיים חמורים. הם ביקשו מבית המשפט להוציא צו מניעה שיחייב את השותפות לתקן את הליקויים. עם זאת, השופט פסק נגד התובעים וקבע כי הם לא סיפקו ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענותיהם. חוות הדעת שהציגו התובעים לא הייתה משכנעת דיה, שכן המומחה היה חסר מומחיות בניתוח משפטי ולא היה לו ניסיון קודם בהרחבות יישובים. בנוסף, השופט מצא סתירות בחקירתו הנגדית של המומחה. השופטת דחתה גם את טענת התובעים כי עבודות הפיתוח הציבורי כללו הקמת קירות תמך ופיתוח חלקותיהם, שכן בטפסי הרישום ובהסכמים שנחתמו בין התובעים לבין השותפות צוין בבירור כי השותפות אחראית אך ורק לתשתיות ציבוריות. כמו כן, קבעה השופטת כי התובעים לא הוכיחו את טענתם בדבר מצג שווא של נציגת המכירות של השותפות, גב' סנדי, בנוגע ללוח הזמנים והעלויות של עבודות הפיתוח. הטענות בעל-פה סתרו את ההסכמים הכתובים, ורוב התובעים כלל לא טענו שגב' סנדי הציגה בפניהם מצגים חיוביים. השופטת גם דחתה את טענת התובעים לתשלום יתר, שכן רובם לא כללו זאת בתביעותיהם הפרטניות, ולא הביאו ראיות מספיקות לכך שהשותפות גבתה שכר טרחה שלא כדין. באשר לעיכוב בהשלמת עבודות הפיתוח הציבוריות, השופט הטיל על השותפות את האחריות לחלק ממנו. השופט קבע כי התקופה הרלוונטית לבחינה היא מנובמבר 2011 עד מאי 2013. נמצא כי השותפות גרמה לעיכובים מסוימים בשל ביטול ההתקשרות עם קבלן הביצוע הראשוני וכישלונה לפתור בהקדם בעיות הקשורות להקמת תחנת השאיבה וקו התברואה. השופט הורה לנתבעים 1, 2 ו-3 (השותפות והשותף הכללי בה) לשלם לכל תובע 50,000 ₪, בצירוף שכר טרחה ודמי שכירות נוספים. התביעות נגד נאשמים 4 ו-5 נדחו, והתיקים נגדם נסגרו. השופטת דחתה גם את הטענות נגד הנתבעים 6 ו-7 (הסדר הפשרה ומועצתו), שכן לא הייתה להם יריבות משפטית עם התובעים והם פעלו בסבירות. כל תובע חויב לשלם לנתבעים אלה 2,500 ₪ שכר טרחת עורך דין.