ת"א 59447-08-19

תקציר

התיק סובב סביב קבוצת בעלי עסקים הפועלת במתחם אלי כהן בטירת כרמל מזה עשרות שנים ללא זכויות קניין פורמליות. נסיבותיו הייחודיות של המתחם הובילו את המועצה המקומית לעודד בעלי עסקים לעבור אליו על מנת להסדיר את פעילותם העסקית הבלתי מוסדרת ברחבי המועצה. עם זאת, שנים לאחר מכן, הבעלים עומדים כעת בפני פינוי כחלק מתוכנית פיתוח להפיכת האזור למגורים ומסחר. התובע, מר חלבי, שאינו נמנה עם הדור הראשון של בעלי העסקים אך רכש את חנותו מאוחר יותר, טען כי יש לקבל פיצוי בדמות חנות חלופית או שוויה הכספי. הוא הגיש תביעה נגד מינהל מקרקעי ישראל והחברה הזוכה במכרז לפרויקט הפיתוח, בטענה לעילות שונות לפיצויים, בהן הבטחה שלטונית, הפרת חובה חקוקה, הפרת חובת הגינות והתנהלות רשלנית. מנגד, הנתבעים טענו מנגד כי מר חלבי ישלם דמי אכלוס בגין החזקתו בקרקע. בית המשפט בחן כל אחת מטענותיו של מר חלבי ומצא כי הן חסרות שחר. נקבע כי לא ניתנה הבטחה מנהלית, והתב"ע לא הטילה חובת פיצוי אחידה כלפי כל בעלי העסקים. זאת ועוד, חוזה הפיתוח לא היה חוזה לטובת צד שלישי, ולא הייתה הפרה של חובת הגינות או רשלנות מצד רמ"י. גם טענותיו של מר חלבי בדיני עשיית עושר ובדין נדחו. באשר לתביעות שכנגד, קבע בית המשפט כי נסיבותיו המיוחדות של המקרה פוטרות את מר חלבי מתשלום דמי אכלוס לחברה ולרשות מקרקעי ישראל. הן החברה והן רמ"י היו מודעות למצבו הייחודי של המתחם ולא דרשו שכר טרחה קודם לכן. בית המשפט דחה את כל הטענות והתביעות שכנגד והחליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים בשל הנסיבות המיוחדות של המקרה. כל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות.