ע"א 350/73

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך על העברת חכירת משנה של נכס. המשיב ביקש להעביר שכירות משנה של נכס על שמו אך גילה משכנתא על הנכס, למרות שהחוב נפרע. בית המשפט המחוזי הצהיר כי החוב נפרע וכן הוציא הצהרה נוספת, שלא התבקשה, המזכה את המשיב להעביר את חכירת המשנה. המערער ערער על החלטה זו, אך בית המשפט העליון דחה אותה. בית המשפט קבע, כי למשיב היה אינטרס משפטי בהצהרה והמערערת לא סיפקה עילה סבירה לדחייה. בנוסף, ההצהרה השנייה, אף שלא התבקשה, הייתה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט להיעתר, שכן היא הבטיחה את שמירת זכותו של המשיב. טענות המערערת בדבר היעדר יריבות, מחלוקת דמיונית וחוסר ניקיון לכאורה של המשיב נדחו. בית המשפט דחה גם את הטענה כי סעד הצהרתי אינו תקף בסכסוכים במקרקעין, וסעיף 161 לחוק המקרקעין אינו חל במקרה זה. פסק הדין היה כי הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם למשיב הוצאות ערעור בסך 2,000 ל"י.