בג"צ 626/14

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה שבפניו, בהתבסס על מספר שיקולים. ראשית, העותר לא כלל בעתירתו את כל המשיבים הרלוונטיים, דבר המהווה עילה לדחייה על הסף. שנית, לגופו של עניין, חזר בית המשפט על שיקול הדעת הרחב הנתון לרשויות התביעה בכל הנוגע להסדרי טיעון, ועל סבירות החלטותיהן. לפיכך, הביקורת השיפוטית על החלטות כאלה מוגבלת בהיקפה. במקרה דנן, החלטת התביעה לחתום על הסדר טיעון עם העותר ונאשמים נוספים התבססה על שיקולים ראייתיים והיבטים של ניהול משאבים, ובית המשפט לא מצא פגמים מהותיים בהחלטה זו. העותר, שהוא נאשם בפלילים, יכול להמשיך במשפטו ולסרב להסדר הטיעון, מה גם שבית המשפט גילה בעבר הקלות בגזר הדין. העותר אינו רשאי להשפיע על החלטות התביעה ביחס לנאשמים אחרים. זאת ועוד, העתירה הוגשה בשלב מאוחר, לאחר שהסדר הטיעון כבר אושר על ידי בית משפט השלום, וחלק מהשיהוי מיוחס למעשיו של העותר עצמו, לרבות סירובו להשתמש בסנגוריה הציבורית. לבסוף, בית המשפט מצר על התנהלותו של העותר, שהובילה להליכי סרק ולבזבוז משאבים, ומחליט לפסוק הוצאות לחובתו, למרות מצבו. לפיכך העתירה נדחית, והעותר חויב לשלם הוצאות בשיעור נמוך של 2,000 ₪.