ת"פ 35204-07-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **1. עובדות המקרה וההליך המשפטי:** הנאשם, קטין במועד ביצוע העבירות (יליד 5.11.2004, כלומר כבן 17.5 שנים בזמן ביצוע העבירה), הורשע על פי הודאתו בעבירות של נשיאת נשק וירי מנשק חם. ההרשעה בוצעה במסגרת הסדר טיעון, אך ללא הסכמה לעונש. בית המשפט הפנה את הנאשם לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר, תוך הנחיה מיוחדת להתייחסות לשלב ההכנה הטיפולי בו השתלב הנאשם במסגרת מעצרו. העובדות שהובילו להרשעה כוללות נשיאת אקדח טעון (4 כדורים במחסנית אחת ו-4 נוספים במחסנית נפרדת) בשטח פתוח ליד שגב שלום, וירי של ארבעה כדורים לעבר תלולית עפר, כששותף מצלם את המעשה. **2. תסקיר שירות המבחן:** * **רקע אישי ומשפחתי:** הנאשם רווק, בן 21 במועד התסקיר, בעל 9 שנות לימוד, עבד טרם מעצרו במפעל "עוף עוז". רקע משפחתי מורכב, הכולל אב פצוע מצה"ל וחולים במחלת הסרטן, כאשר הנאשם היה המטפל העיקרי באביו. הנאשם שלל קשר לחברה שולית. * **עבר פלילי:** הרשעה קודמת בעבירת החזקת סמים שלא לצריכה עצמית (ללא הרשעה בהליך נוער, אך הכוללת קנס, של"צ, התחייבות כספית ושלילת רישיון מותנית). הנאשם הפגין גישה שטחית לגבי עברו. * **גישה לעבירה הנוכחית:** הנאשם הציג גישה פאסיבית, דיווח על פחד ואיומים מצד שותפים. טען כי נענה להצעת הירי מתוך סקרנות, אך שינה את גרסתו לגבי איומים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה בהבנת משמעות מעשיו ונוטה להטיל אחריות על אחרים. * **גורמי סיכון וסיכוי:** * **סיכון:** עבר פלילי בתחום הסמים, היעדר עורף חברתי ומשפחתי, השפעה חברתית, תלות משפחתית (גורמת ללחץ), הטלת אחריות על גורמים חיצוניים. * **סיכוי:** מחויבות וטיפול מסור במשפחה, מוטיבציה ראשונית להשתלבות טיפולית. * **השתלבות טיפולית בכלא:** הנאשם שולב בקבוצות טיפוליות, מגיע באופן עקבי, משתתף פעיל ומפיק תועלת להתבוננות עצמית. * **המלצת שירות המבחן:** לאור גורמי הסיכון הרבים, שירות המבחן לא המליץ על טיפול ספציפי, וסבר כי נדרשת "ענישה מציבה גבול חיצוני כאלמנט מרתיע". **3. ראיות וטיעונים לעונש:** * **מאשימה:** הדגישה את הפגיעה בערכים החברתיים (שלום הציבור, ביטחון, הגנה על חיים, שלטון החוק). תיארה את עבירות הנשק כ"מכת מדינה" ואת הצורך ב"הכרזת מלחמה" בתופעות אלו, לאור עלייה במספר הנפגעים. הדגישה את חומרת מעשיו של הנאשם (סוג הנשק, טעון, שימוש בפועל). עתרה למתחם עונש של 40-52 חודשי מאסר בפועל, תוך מיקום העונש ברף העליון של השליש התחתון של מתחם זה, וכן ענישה נלווית. * **הגנה:** הדגישה את הודאת הנאשם באחריות, היעדר הרשעות קודמות (הרישום הקודם היה מבית משפט לנוער ללא הרשעה). ציינה את חוליו של האב והשפעת הנסיבות המשפחתיות. טענה כי הנסיבות בענייננו פחות חמורות מהמקרים אליהם הפנתה המאשימה (שטח פתוח). עתרה למתחם עונש עד 24 חודשי מאסר, וכן לקחת בחשבון את החלטת בית המשפט המקורי (הנשיא ז"ל) שהיה אמור לגזור את הדין. * **הנאשם (דבריו האחרונים):** הביע צער וחרטה, הבטיח שלא ישוב לכלא, ציין שהוא משלים לימודים ומעוניין להשתלב בטיפול, ורוצה לסייע לאביו. **4. קביעת מתחם העונש ההולם:** * **עקרון ההלימה:** התיקון לחוק העונשין (תיקון 113) קובע את עיקרון ההלימה כיחס הולם בין חומרת העבירה, נסיבותיה ומידת האשמה, לבין סוג ומידת העונש. * **ערכים מוגנים:** שמירה על חיי אדם, שלמות הגוף והנפש, ביטחון הציבור ושלוותו, שלטון החוק והסדר הציבורי. * **מגמת החמרה בענישה:** בית המשפט מציין במפורש את מגמת ההחמרה בענישה בעבירות נשק, המתבטאת בחקיקה (כמו תיקון 140 – הוראת שעה, התשפ"ב 2021, שקבע עונשי מינימום), ובפסיקה. * **סעיף 144(ב) רישא:** עבירה זו מציבה עונש מינימלי של 30 חודשי מאסר (בגין העבירה, למרות שהתיקון הוא "הוראת שעה" ייתכן שהכוונה היא לסעיף 144(ב) רישא, אך התיקון שהכניס עונשי מינימום לעבירות נשק היה למעשה חוק העונשין (תיקון מס' 140), התשפ"ב-2021, אשר קבע עונש מינימום של 30 חודשי מאסר על עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא). * **פסיקת בית המשפט העליון:** ציטוטים מפסק הדין בעניין טחאינה (ע"פ 579/22) מדגישים את חומרת עבירות הנשק כ"מכת מדינה" ואת פגיעתן בתחושת הביטחון. * **מתחמי ענישה בפסיקה:** * נשיאת נשק חם במרחב הציבורי: 30-42 חודשי מאסר (ע"פ 5602/22). * מקרה זה: נשיאה וירי בפועל. * **השוואה לפסיקה:** בית המשפט מנתח בהרחבה מקרים דומים: * **ע"פ 5602/22 (טחאינה):** נשיאת אקדח, בריחה, מאבק. בית המשפט העליון קבע מתחם רגיל של 30-42 חודשי מאסר (למחוזי היה 16-40). * **ע"פ 5681/23 (נח חווא):** החזקת אקדח טעון, ניסיון בריחה, הוצאת אקדח. מתחם 24-50 חודשים. בית המשפט העליון הדגיש את עדיפות האינטרס הציבורי על פני נסיבות אישיות. * **ע"פ 4303/22 (אבו גאנם):** הובלה ונשיאת אקדח מוסתר ברכב. עונש של 31 חודשי מאסר. * **ע"פ 6068/21 (פקיה):** נשיאת נשק וירי באוויר ליד אולם אירועים. בית המשפט העליון החמיר עונש ל-25 חודשים (מ-14). * **ת"פ (מחוזי ב"ש) 40811-07-23 (אלקצאצי):** נשיאת נשק דמוי רובה, ירי, נהיגה בפסילה. מתחם 4.5-7.5 שנים, עונש כולל 5.5 שנים (כולל הפעלת מאסר מותנה). * **ת"פ (מחוזי ב"ש) 35434-04-23 (אלעברה):** נשיאת נשק וירי באוויר בקטטה. עונש 40 חודשים (המאשימה הגבילה עצמה ל-44). * **עפ"ג 62771-04-25 (אלגרגאוי):** ירי מרובה 16M ב-5 סרטונים ברשת חברתית. בית המשפט העליון קבע כי מעשיו "ברף החומרה הנמוך של עבירות הנשק" והפחית עונש מ-12 ל-7 שנים. * **התייחסות לביצוע בשטח פתוח:** בית המשפט מצטט את ע"פ 62771-04-25 (אלגרגאוי) שם נקבע כי ביצוע בשטח פתוח, להבדיל מאזור מגורים, מפחית את מידת הפגיעה בערכים החברתיים ואת הנזק הצפוי. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי במקרה הנוכחי, הנאשם *ביצע ירי בפועל* את כל התחמושת. * **סוג הנשק:** מוזכרת ההבחנה בפסיקה בין סוגי נשק (אקדח מול רובה סער). בענייננו מדובר באקדח. * **הערכה:** לאור כל האמור, בית המשפט קובע כי מתחם העונש הראוי בעניינו הוא **30 עד 42 חודשי מאסר**. **5. קביעת העונש הראוי לנאשם בגדרי המתחם:** * **שיקולי הרתעה:** נלקחים בחשבון. * **שיקולי קולא:** * **גיל צעיר:** הנאשם לא מלאו לו 21 במועד ביצוע העבירות. * **היעדר הרשעות קודמות:** למעט רישום ללא הרשעה. * **הודאה ולקיחת אחריות:** חסכון בזמן שיפוטי. * **צער וחרטה:** הובעו על ידי הנאשם. * **נסיבות אישיות ומשפחתיות:** קשיים, טיפול באב חולה. * **השתלבות טיפולית:** הנאשם החל תהליך שיקומי בכלא, מפיק תועלת, משלים לימודים. * **המלצת שירות המבחן:** אף שלא המליץ על טיפול, הוא ציין את הצורך בענישה מרתיעה. * **הערכה:** בית המשפט מחליט למקם את עונשו של הנאשם "קרוב מאוד לרף התחתון של מתחם הענישה" (30-42 חודשים). **6. פסק הדין (העונש):** * **מאסר בפועל:** 31 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו. * **מאסר על תנאי:** 12 חודשי מאסר על תנאי (עבירת נשק מכל סוג, למשך 3 שנים). * **קנס כספי:** 5,000 ₪ (או 30 ימי מאסר תמורתו). **7. עקרונות משפטיים וחידושים:** * **החמרה בענישת עבירות נשק:** בית המשפט מדגיש את המגמה העקבית של החמרה בענישה בעבירות נשק, לאור הפיכתן ל"מכת מדינה" והפגיעה בתחושת הביטחון הציבורי. הפסיקה מדגימה זאת באמצעות קביעת מתחמי ענישה מחמירים יותר, הן בעונשי מאסר בפועל והן בהתייחסות לעונשי מינימום (כפי שהוזכר בתיקון 140). * **מתחם ענישה דינמי:** בית המשפט מציג הלכה למעשה כיצד מתגבש מתחם ענישה, תוך שקלול של הערכים החברתיים שנפגעו, חומרת הפגיעה, נסיבות הביצוע (כולל מיקום – שטח פתוח מול אזור מגורים, סוג הנשק), מדיניות הענישה, ופסיקה רלוונטית. * **הבחנה בין ביצוע בשטח פתוח לביצוע באזור מגורים:** בית המשפט מאמץ את ההלכה (ע"פ 62771/25 אלגרגאוי) לפיה ביצוע עבירות נשק בשטח פתוח עשוי להפחית במעט את חומרת המעשה והפגיעה בערכים, בהשוואה לביצוע באזור מגורים. עם זאת, הוא מחדד כי הירי עצמו, גם אם בשטח פתוח, מהווה נסיבה מחמירה. * **חובת תסקיר והתייחסות לטיפול:** בית המשפט לא הסתפק בתסקיר שירות המבחן, אלא הפנה במפורש להדגשת שלב ההכנה הטיפולי בו השתלב הנאשם. הדבר מלמד על חשיבות הטיפול השיקומי, גם אם בסופו של דבר לא ניתנה המלצה טיפולית מפורשת. * **שקלול נסיבות אישיות מול אינטרס ציבורי:** למרות חומרת העבירות והצורך בהרתעה, בית המשפט שקלל מגוון נסיבות אישיות מקלות (גיל צעיר, ללא עבר פלילי מכביד, תמיכה משפחתית, השתלבות טיפולית) כדי להצדיק מיקום העונש קרוב לרף התחתון של המתחם. * **אי-מיצוי הדין בערכאת הערעור:** בית המשפט העליון, כפי שהודגם בפסיקות שהובאו, נוטה להחמיר עונשים בערעור כאשר הערכאה הראשונה לא מיצתה את הדין באופן מלא, בהתאם למתחמי הענישה הרווחים. עניין זה מהווה מדרג ענישה חשוב. * **התמודדות עם הנאשם הצעיר:** המקרה מדגים את האתגר המשפטי בשילוב הכלל של ענישה מחמירה והרתעתית עם הצורך להתחשב בנסיבותיו של נאשם צעיר, במיוחד כאשר יש סימנים למוטיבציה שיקומית. **לסיכום:** פסק הדין משקף את הקו המנחה של בתי המשפט בענישת עבירות נשק, המדגיש את החומרה והצורך בהרתעה, אך גם את הגמישות בבחינת נסיבות המקרה הספציפי, תוך שילוב שיקולים שיקומיים ואישיים, במיוחד כאשר מדובר בנאשם צעיר. הדגש על ירי בפועל, גם בשטח פתוח, מעיד על החומרה המיוחסת למעשה.